סל ניוז

בקיצור זה יכול לעבוד לשני הכיוונים ואלוהים או השטן נמצא בפרטים הקטנים
האם ומתי הבנת שיש לך יהלום הגנתי בדמות הרב ג'ונס
אותה שאלה לגבי טריי מרפי
איך להכיל את הפציעות שלהם שוב ושוב
להמר על בריאות בעונה הבאה?
או שלוח אותם לבית הבראה ולרשום עוד עונה מלאת הפסדים

זה נכון שצריך אסטרטגיה, אבל התרגום שלה לשפת הטקטיקה מלאה בפרטים קטנים
כמו?
כמו, חוות דעת רפואיות מכמה גורמים, חוות דעת של מפתחי שחקנים לגבי התקרה והרצפה של שחקנים שכבר אמלך, השגחה על אורח חיים ספורטיבי אצל שחקנים בעייתיים
זה נשמע משעמם ואפור, אבל שם בדיוק נמצא ההבדל בין הצלחה לכישלון

1. זה חלק מלהכניס שחקן למערכת שלך ולהכיר אותו מקרוב. אין שום סיבה לדהור קדימה לפני שאתה יודע מיהו ומה הוא נותן לך בפועל, מכל הבחינות.
2. וומבי עם כוכב אחד לצידו יכול לקחת אליפות. ציון עם כוכב לצידו (לדעתי, לא שיחק מעולם עם אחד כזה) היה נע בין החמצת הפלייאוף (כי ציון לא היה בריא מספיק) לאזור הסיבוב השני.
3. זה לא משנה מה קאסל עצמו יהיה. בשורה התחתונה, הספרס בחרו בבחירה הרביעית (והייתה להם גם הבחירה השמינית) בדראפט שאחרי זה שבו בחרו את וומבי. הפליקנס כאמור בחרו במקום ה-12, אחרי שניסו ונכשלו להגיע לפלייאוף במערב.

התשובה היא לא.
(אני מוטרד מעט יותר לגבי צ'ט)

3. למה לא משנה?
אם קאסל לא מתאים לשחק ליד וומבי מה זה משנה אם נבחר 4 או 14?

לגבי צ׳ט, אתה מעביר אותו או מחכה?

גם הווריירס אחרי שהביאו את הספלאש בראד'רס רצו קדימה כשהאיצו את הבניה עם כל מיני אנדרו בוגוטים ואנדרה איגודאלות.
הייתי גם מפקפק בהחלטה של קליבנלד שבמקום לבנות על ה - core הצעיר והמבטיח של אירווינג ואנדרו וויגינס הלכו על קבוצה מזדקנת יחסית שהחזיקה מעמד רק 4 עונות.
דאלאס למשל גם עשו עבודה נוראית סביב דונצ'יץ'. היו צריכים לגדול אורגנית.
נתת פה דוגמאות שלא כל כך קשורות אחת לשניה. פיניקס וברוקלין האמינו שיש להם קונטנדרית ביד ועשו מהלכים לכאן ועכשיו. לא זכור לי על תרעומת שלך לגבי ההבאה של דוראנט לסאנס. אני גם לא זוכר שהבעת התנגדות לאסטרטגיה של כאן ועכשיו עם הטרייד של ביל. מאד יכול להיות שכתבת שביל הוא לא הפתרון, אבל לא זכור פקפוק באסטרטגיה.
שיקגו זה בכלל מקרה שלא קשור לכלום, כי בניגוד לדוגמאות האחרות שלך שיקגו עם ווצ' לא באמת הלכה לאן שהוא ואולי הם כיוונו להגיע לפלייאוף. לא בטוח שבמטרות ההגיוניות עם הסגל שנבנה הם כשלו. סקרמנטו של קאזינס דווקא לא עשו שום דבר מיוחד. סתם קבוצה מחורבנת שלא עשתה מהלכים משמעותיים. קיוו שהדראפט יעזור וזהו בערך.
הפליקנס פעמיים זה מקרה יותר מסובך וכבר דנו עליו. אני חושב שנקודת הפתיחה המאד גבוהה של הסגל, כשהרוקי המבטיח (גם A.D וגם זאיון) הגיע הכתיבה מהלכים יותר מהירים.

הפוסט הזה לא קיבל מספיק התייחסות לטעמי.
יש פה דוגמאות יפות לקבוצות ש-"האיצו בנייה", ואפשר להביא עוד. אני בטוח שאם כל אחת מהדוגמאות האלו הייתה מסתיימת קצת אחרת אז דוגלי גישת ההינקי/NBA 2K היו משתמשים בהן כדוגמה ל-"למה אסור להאיץ בנייה", ואיך הם היו צריכים להמשיך לבנות קבוצות חלשות סביב האולי-סופרסטאר עתידי שלהן, להמשיך להרגיל אותו להפסדים ולשחק סביב שחקנים לא מתאימים, להמשיך להרוס את הקשר עם הקהל, כי ב-2K זה עובד סבבה והרייטינג/פוטנציאל של השחקן (ושל הקהל) לא נפגעים מזה שמפסידים שלוש-ארבע שנים בשביל "בנייה" ושם אפשר פשוט לשנות את הסוויץ' ולהחליט שמנצחים ואז מנצחים. או שלא, ומתחילים עונה מחדש. באסה שהמציאות עובדת אחרת.

הדבר המוזר היחיד הוא אנתוני אדוארדס כמועמד לשחקן הקלאץ׳של העונה.
אם מסתכלים בסטטיסטיקות קלאץ׳ בnba.com, בעיקר על כאלו של דקה או שתיים אחרונות, אנט כבר כמה שנים הוא אחד השחקנים הכי פחות יעילים בליגה.
סתם משליפה מהירה של בדיקה שעשיתי, הוא על 2-11 מהשדה בזריקות ב30 שניות האחרונות בפיגור של עד 3 או שוויון. ביי פאר הכי גרוע בליגה ממי שלקח כמות דומה של זריקות כאלו.
שמעתי לא מזמן שהוא משהו כמו 3-20 בזריקות מכריעות ב24 שניות האחרונות בקריירה.
מלכתחילה פרס מוזר להכניס לסיפור הזה, אבל הוא עוד יותר מוזר כשמי שמצביע לו עושה שטויות כאלו.