סל ניוז

הפעם אני מגיע לזה ממש בפוטו פיניש...שילוב של עשרת ימי המלחמה שעברו עלינו + פרויקט בשלבי סיום בעבודה.
אז אשתדל לקצר בחפירות, מקסימום אחרי הלילה כשנדע כבר מי הולך לאן, אפשר יהיה לפרט יותר בת'רד של הדראפט עצמו.

מזכיר שהרעיון הוא לקלוע לתמונת הרי-דראפט כפי שתתהווה לאורך השנים, ועדיין זה לא בדיוק ביג בורד כי אני כן לוקח בחשבון את צורכי הקבוצות.
השתדלתי להימנע מטריידים, למרות שתכלס מבחינת הנטס והתאנדר (אולי גם הפליקנס) זה ממש מתבקש ואני מבטיח לכם שיהיו הלילה יותר טריידים ממה שתקראו פה. מה גם שהטרייד שאני מציע כולל רק שחקן אחד זניח וכל השאר זה בחירות, והוא אפילו בין שתי קבוצות בלבד, אז אל תגידו שלא קשוב לפידבק (;

על בחירות 1-2 אני לא רואה צורך (או זמן...) לפרט יותר מדי, מתאר לעצמי שנעסוק בהן מספיק בת'רד השני ובכלל (למשל ת'רד הספרס בעידן וומבניאמה).
רק אתן את שני הסנט שלי מבחינת השוואות וזהו:

1. דאלאס - קופר פלאג

"גיל הדראפט" של פלאג הוא 18.5, בערך כמו ג'וש סמית כשנבחר לפני 21 שנה היישר מהתיכונים, ואני מציין זאת כי המדידות הפיזיות הבסיסיות שלהם (גובה, משקל, ווינגספאן, סטנדינג ריץ') ממש דומות. לא יודע אם פלאג אתלט-על ברמה של ג'יי-סמוב, אבל כן אתלט פונקציונלי עם רמת קואורדינציה דומה.
כמובן שמבחינת סקיל סט הוא ברמה אחרת, בראש ובראשונה בזכות הקליעה מבחוץ. מושווה הרבה לפיפן וטייטום, אני חושב שמזכיר גם את פרנץ ואגנר, רק בגוף של ג'וש סמית כאמור, שזה חתיכת שחקן.

2. סן אנטוניו - דילן הארפר

אני מסכים עם הקונצנזוס שזה דראפט שבו פלאג הוא טיר משלו, ואז הארפר בטיר משלו, ואני חושב שהשילוב שלו עם וומבניאמה יהיה קטלני, ברמה שמצדיקה את החפיפה המסוימת עם פוקס וקאסל.
ולגבי החפיפה - קאסל קלע 1.2 שלשות העונה, אומנם ב 28.5%, ופוקס השתפר ל 2-3 שלשות למשחק בעונה וחצי האחרונה שלו בסקרמנטו. הארפר צריך להשתפר בקליעה מבחוץ, בין היתר, ועדיין קלע העונה 1.7 שלשות (33.3%) בראטגרס החלשה, הוא ואייס ביילי (1.6 שלשות) היו קלעי השלשות המובילים שם, כלומר במקום שירווחו עבורם, הם ריווחו אחד עבור השני (היו עוד שני שחקנים שקלעו 1-1.2 שלשות למשחק וכל השאר 0.7 ומטה מכך).

מזכיר שבתחילת העשור ראינו את התאנדר של שגא הסופמור (1.2 שלשות), כריס פול (1.6) ושרודר (1.9) מצליחים מעבר לציפיות, בין היתר הודות להרכבים שכללו את שלושתם בחמישייה. גלינארי תרם את שלו עם 2.9 שלשות למשחק, ומנגד, הסנטר הפותח היה סטיבן אדמס - בעוד לספרס יש את וומבי. בקיצור, אני חושב שיש המון יתרונות להחזקה במצבת גארדים-פליימייקרים כה עמוקה, שאפילו יוכלו לשחק שלושתם ביחד ושזה ייראה טוב. קאסל יצטרך להקריב הכי הרבה מההחזקה בכדור, אבל הוא פרח בתפקיד אוף בול כפרשמן ביוקון.

ההגנה של הארפר נחשבת לחיסרון הבולט שלו נכון לעכשיו, אז רק אציין שפיזית הוא דומה לג'וש גרין וג'ראלד הנדרסון, אם כי רחוק מרמת האתלטיות שלהם (אבל כן אתלטי יותר מדנזל ולנטיין, שגם אותו הוא מזכיר במידותיו). מבחינת סקילז, אולי כבר נתקלתם הרבה בהשוואות לקייד וברונסון, אני אישית מעדיף להשוות אותו לברנדון רוי

3. פילדלפיה: ג'רמיה פירס, פוינט גארד (לנטס יחד עם דראמונד תמורת בחירות 8, 22 והחזרת הבחירה שפילי חייבת לנטס בדראפט 2027 או 2028)

לא אכנס כאן לפירוט מדוע אני חושב שאייס ביילי או וי ג'יי אדג'קומב, שתי הבחירות השכיחות שמיוחסות כאן לפילי, אינם אופציות טובות מספיק בעיניי. אני חושב שזה יהיה בזבוז מבחינת פילי שלא לעשות טרייד דאון הלילה, לאור מגוון הצרכים שיש לה (וגם העובדה שאין בעיניי מס' 3 מובהק, למרות שכאן אני מהמר על אחד כזה).

רק אפרט על הצד של פילי בעסקה לפני שנגיע לבחירות 8 ו-22 "ונסכם" אותה סופית: היפטרות מהחוזה של דראמונד, שמחזיק באופציית שחקן בסך 5 מיליון לעונה הבאה אותה הוא צפוי לממש, תיתן לפילי גמישות כלכלית גבוהה יותר בשביל להחתים מחדש את יאבוסלה (הכל מדווח, לא ממציא כאן כלום).
ולגבי החוב הנוכחי שלהם לנטס (שריד מהחלפת בן סימונס בהארדן): הסיקסרס שוב חייבים לתאנדר בחירה בדראפט הבא, מוגנת טופ 4; בהנחה שימסרו אותה, החוב הבא שלהם יהיה לנטס, בדראפט 27, בחירה מוגנת טופ 8. אם הבחירה נשארת בידי פילי, אותו חוב מתגלגל לדראפט 28 וזהו. מעבר לכך, אין לסיקסרס חובות (יש להם אופציית סוואפ מול הקליפרס בדראפט 29, אלא אם זו בחירה טופ 3 מצד הקליפרס), כך שהחזרת הבחירה הזאת לידי הסיקסרס תאפשר להם לסחור בבחירות של 29 ו-31 (כרגע הם מוגבלים לסחור אך ורק בבחירות של 30 *או* 31). כמובן שזה יעזור גם לקבל החלטה של הליכה לריבילד, אם וכאשר.

מצד הנטס, יש להם כרגע 5 בחירות סיבוב ראשון ואני לא חושב שבחירה 19 או האחרות יספיקו בשביל להתקדם מבחירה 8 עד 3. ההצדקה לטרייד אפ שאני מציע כאן, למרות שעל פניו הוא אמור להיות עבור ביילי בכלל (או אדג'קומב), היא שנכון לעדכון האחרון היום, פירס מדורג 7 בקונצנזוס, זומן כבר לאימון שני ביוטה, ויש דיווחים על כך שגם וושינגטון מעוניינת בו. ההצדקה מבחינתי היא שאני רואה בו מן הסתם פוטנציאל להיות השחקן השלישי בטיבו מהמחזור הזה.

פירס הוא אחד הפרוספקטים הכי צעירים במחזור הזה, מבוגר מפלאג בחודשיים בלבד, רק שבניגוד אליו הוא לא היה מגויס 5 כוכבים. בעיניי רבים זה הופך את עונת הפרשמן שלו באוקלהומה למרשימה ביותר, הוא פשוט תפס פיקוד שם בדומה לטריי יאנג בזמנו. לכן אני גם לא מתרגש מאחוזי השדה (43.4%), השלוש (28.4%, 1.1 שלשות למשחק) והאיבודים שלו (3.4 כנגד 4.1 אסיסטים), הוא התבקש לסחוב על כתפיו הצנומות את התקפת הסונרס וזה הגיוני מאוד שכך ייראו המספרים של רכז בגילו ובמימדיו. מה גם שלא היה לו ספייסינג ראוי או פרטנר לפיק אנד רול. פירס שימש כמנוע ההתקפי של הקבוצה, עם 17.1 נקודות למשחק ו 6.3 גיחות לקו (85.1%).

השוואות שראיתי עבורו ומאוד אהבתי הן לדווין האריס וגילברט ארינאס. אין לו אותם ווינגספאן, אתלטיות וסיומת בטבעת כמו להאריס (שפרץ וכיכב לזמן מה במדי הנטס, בטרם החל לסבול מפציעות והוחלף בדרון וויליאמס), אבל אני מאמין שככל שיצליח להוסיף מאסה, גם הסיומת תשתפר - הוא ללא ספק לא מפחד ממגע בצבע. ההשוואה לארינאס מעניינת יותר, אם כי מודה שלא יצא לי לראות אותו במכללות. פירס בהחלט מציג חבילת סקורינג מגוונת, עם יכולת מרשימה מאוד לעלות לפול אפ מהמיד ריינג', או להקפיץ את השומרים שלו באוויר ולסחוט גם כך פאולים רבים. הוא גם מראה יכולת לקלוע בפלואטרים ובטיר דרופ. הקליעה משלוש לא מדאיגה אותי, מכניקת הזריקה נראית בסדר גמור, האחוזים מהקו מצוינים, ויש כאמור גם טאץ' ויכולת קליעה מטווח הביניים.
בשביל ההגינות אציין שהסטטס שלו די מזכירים את אלו שג'ארד באיילס העמיד כפרשמן באריזונה, אבל אני חושב שפירס סקורר מגוון יותר הודות למשחק הביניים שלו.

ראיית המשחק לא מדהימה, אבל הוא יוצר יתרונות ראשוניים ומתקדמים בהתקפה הודות לשליטה המצוינת בכדור ויכולת להעביר הילוכים, ומשם כבר יודע למצוא את השחקן הפנוי. אני מאמין שעם ספייסינג של NBA וחברים מוכשרים יותר לקבוצה, נראה אותו גם מעלה את ממוצעי האסיסטים לאזור ה 7 למשחק.
בהגנה הוא ללא ספק one position defender, ויש לו הרבה מה לשפר כשומר פוינט אוף אטאק, במיוחד בהתמודדות מול חסימות. זה השלב להתייחס למימדיו הפיזיים, אז הוא די נמוך וצנום, ואין ספק שמוטת זרועות ארוכה יותר היתה מסייעת לקייס שלו, ועדיין כשאני בוחן את נתוני הקומביין שלו (כפרשמן בן 18.5, להזכירכם) מול אלו של היינריך ואנדרו נמהארד (שניהם נמדדו כסניורים, כלומר באזור גיל 22), אני רואה שהפער קטן ויתכן כי יגושר עם חלוף השנים: קצר מהיינריך בשני סנטימטרים ונמדד במשקל של 3 קילו פחות ממנו, 7 קילו פחות מנמהארד. כמובן שהדבקת הפערים הפיזיים לא תהפוך אותו לשחקן הגנה כמוהם, כל מטרת התרגיל הזה היא להראות שניתן לשרוד בליגה במימדים כאלה.


4. שארלוט: וי ג'יי אדג'קומב, שוטינג גארד

יש לי כמה הסתייגויות מאדג'קומב, אני לא בטוח שהתקרה גבוהה כפי שנוטים לחשוב בגלל השילוב של נתונים פיזיים, אתלטיות, מוטור והקליעה משלוש בגיל כה צעיר. אני לא חושב שהוא ברמה של מיטשל או אולדיפו. שניהם הגיעו לדראפטים שלהם, אומנם כסופמורים, בתור סקוררים מגוונים בהרבה עם שליטה עדיפה בכדור. דיפו גם נמדד עם ווינגספאן ומאסה עדיפים. אדג'קומב קלע היטב העונה בקאץ' אנד שוט, אבל לא באותה מידת הצלחה בפול-אפים והוא באופן כללי מתקשה ליצור לעצמו. אולי כל זה ישתנה עם שיפורים בשליטה בכדור ועבודה נוספת על הקליעה. הדבר שהכי מפריע לי בו כרגע זה שהוא גם לא מסיים משהו בצבע, כפי שניתן היה לצפות מאתלט כמוהו.

אבל, למרות שההורנטס בהחלט זקוקים לשחקן שיכול להפעיל לחץ על הטבעת (ולכן אני לא אוהב את טרה ג'ונסון עבורם, ובטח שלא את קניפל שאליו עוד נגיע, אבל זה ייקח זמן), אני חושב שההתאמה פה פשוט טובה מדי בשביל לוותר עליה - לפחות כל עוד שארלוט ממשיכה להיבנות סביב לאמלו, ונראה שזאת התכנית כרגע. עם לאמלו ומילר, אין שום בעיה בכך שאדג'קומב יהיה רק אופציה שלישית בהתקפה, להפך, ויתרום בעיקר כאוף-בול סקורר עם שלשות בקאץ' אנד שוט וחיתוכים לצבע. וההתאמה טובה יותר אפילו בהגנה, שם אדג'קומב ייכנס לתפקיד שטרי רוז'ייר מילא, רק במימדים של דרק ווייט, ויהיה השומר בפוינט אוף אטאק בזמן שלאמלו מוחבא מול שחקן כנף. הסטוקס שהוא משיג בהגנת אוף-בול יאפשרו להורנטס לרוץ עוד ועוד, כמו שלאמלו אוהב.

אז דרק ווייט (רק עם יותר חטיפות) בהגנה, ומה לגבי ההתקפה? כאן אקח השוואה בהשאלה ממדריך הדראפט של סאם וסיני, שמתאר אותו שם כגארי האריס עם תרמיל ריחוף (כלומר, גרסה גדולה ואתלטית יותר שלו).


5. יוטה - קספארס יאקוצ'יוניס, רכז

לפני עשרים שנה בדיוק, הג'אז לקחו רכז מאילינוי שסחב אותם להצלחה של חצי עשור עד לפרידה המצערת (מסלואן וגם ממנו) אך המתוזמנת היטב, בדיעבד...
קספארס גבוה מדרון ולא פיזי כמוהו, לפחות לא בשלב זה, אבל יש מעט קווי דמיון.
בלי להיכנס לדיון שמשווה בינו ובין שרף, שייבחר לא רחוק ממנו כלל, אני מאמין גדול יותר בקספארס בזכות ה flare שבו הוא משחק ופרופיל הזריקות שלו משלוש.
אני חושב שאחרי שני דראפטים שהניבו את הנדריקס וקודי וויליאמס בבחירות הגבוהות, וכן גם את קיונטה וקולייר כאופציות לא מספיק טובות בפוינט, הגיע הזמן לקחת את הבנייה מחדש של הג'אז כמה צעדים קדימה עם פליימייקר ברמה של קספארס.

נראה לי שדיברנו עליו לא מעט בת'רד של שרף, אז אני רק אגע בפרופיל הפיזי - דומה מאוד במימדיו לקולדוול-פופ, טרנס מאן וטרנטון האסל, ושוב אני אומר, זה לא מעיד על כך שיהפוך לסטופר הגנתי כמובן, התפקיד הכי מתאים לו הוא לרדוף אחר קלעים, אבל זה כן משהו ששווה לציין מבחינת הפוטנציאל לשים גוף על שחקני כנף מסוימים.
מבחינה סגנונית, משווים אותו הרבה לדינווידי (בשיאו) ולפודז'ימסקי, שאני מזכיר שהייתי חם עליו לפני שנתיים (בחירה 12 במוק שלי), נוסיף גם את גרייביס ואסקז הנשכח לערבובייה.


6. וושינגטון - טרה ג'ונסון, שוטינג גארד

התלבטתי כאן בין שתי אופציות לציר התקפי מרכזי, לפחות עד שיגיע פרוספקט העל המיוחל (לא הצליח השנה עם פלאג או לפחות הארפר, אז אולי שנה הבאה עם דיינבאסטה או קאם בוזר?). בגלל שאמורות להיות להם כמה אופציות מעניינות לביגמנים בבחירה 18, הרבה בזכות היכולת של אלכס סאר להשלים ביגמנים עם מגבלות מסוימות (ספייסינג + רים פרוטקשן), הלכתי כאן על טרה שאומנם השוואות לקאם תומאס או למקולום עושות לו עוול, אבל זה לא אומר שהוא לא יוכל ללמוד כמה דברים מהמצטרף הטרי מקולום.

טרה הוא סקורר עם אוריינטציית פרימטר מובהקת, זה לא אומר שהוא זורק רק שלשות, הוא גם אוהב לקבל את הכדור בתנועה ולקחת כמה כדרורים וצעדים פנימה בשביל לנער את השומר שלו, ולעלות לפול אפ ג'אמפרים בדרגות קושי גבוהות שהוא קולע בהצלחה גבוהה יחסית. מה שאני אוהב בו זה שהוא לא חייב להתחיל התקפות עם הכדור ביד, לא ממזמז אותו, ובעיקר התרשמתי מיכולת המסירה שלו. זה לא שהוא פליימייקר ראשי, אבל הוא ממש לא רק שוט פירסט, מסוגל למצוא את השחקן הפנוי במסירות בדרגת קושי די גבוהה. בקיצור, לא תהיה לו בעיה לקחת תפקיד של סקורר משני, אם וכאשר יגיע לעיר הבירה סקורר בכיר יותר.

ההגנה שלו לא תהיה אף פעם יותר מבינונית, אבל יש לו ווינגספאן טוב ובסיס התחלתי מוצלח מבחינת מאסה, והוא תחרותי מאוד גם בצד הזה של הפרקט.
הפרופיל הפיזי הנוכחי שלו דומה לזה של התאומים מרטין, רק שהם נמדדו כסניורים ומשחקים עמדה או שתיים מעליו.
קומפ שחשבתי עליו בעצמי ומאז כבר נתקלתי בו בשני מקומות - אלן יוסטון (עם יכולת מסירה). גם גרסה ארוכה ואתלטית יותר של באדי הילד.


7. ניו אורלינס - ניק קליפורד, סקנד גארד

מניח שזה ה curve ball הראשון במוק שלי, סופר-סניור שמדורג 19 בקונצנזוס. אני פשוט מאמין בו מאוד, וכבר משהו כמו עשור שמכל מחזור דראפט יוצא סניור אחד לפחות שמתברג בטופ 10 ברי-דראפט, ושיש השנה כמה וכמה סניורים מעניינים, אבל קליפורד מיצב את עצמו כפייבוריט האישי שלי הפעם. שמתי עליו עין כבר לפני שנה אבל הוא החליט לחזור לעונה נוספת במכללות, שתרמה רבות להמשך התפתחותו המקצועית.

קליפורד הוא המקרה הנדיר, עד כמה שידוע לי, של שחקן מכללות שהחל את דרכו בקולג' בכיר יותר (קולורדו), ואחרי שלוש שנים שם בתפקיד שולי, החליט לרדת ברמה ועבר לקולורדו סטייט, שם נהיה ראש לשועלים. אז נכון, רמת התחרותיות ירדה, אבל קליפורד הראה שיפור משמעותי בשנתיים האחרונות, הרבה בזכות השיפור בקליעה משלוש (1.1, 37.6% אשתקד; 1.8, 37.7% העונה). הוא גם התחיל להריץ פיק אנד רולים השנה, ואני מקווה מאוד שייבחר לסיטואציה שתאפשר לו להמשיך בכך, כי נכון לעכשיו הוא קולע שלשות טוב יותר בפול אפ מאשר בספוט אפ.
יש לו סייז טוב, אם כי לא מדהים, לעמדת הכנף - פרופיל פיזי דומה לזה של רג'י בולוק - והוא יופי של אתלט שפורח במגרש הפתוח.
הוא שחקן סופר תחרותי (בין 7.6 ל 9.6 ריבאונדים למשחק בשנתיים האחרונות, 1.2 - 1.4 חטיפות, 0.6 - 0.9 חסימות), ההשוואה המתבקשת היא לג'וש הארט, אבל בעיניי הוא מוסר מחונן ממנו אז אלך להשוואת רטרו נוספת - דאג כריסטי.

ולמה לפליקנס? שברתי את הראש אם יש מישהו אחר שמתאים, בגלל שאני לא מחזיק מקמאן מלואש כפי שתגלו מבחירה לבחירה, אז הכרעתי לטובת קליפורד, הרבה בזכות יכולת המסירה שלו בסגל שכולל שלושה סקוררים עכשיו (ודז'ונטה אחד שיפתח את העונה פצוע עדיין). אני חושב שקליפורד יוכל לאזן את ג'ורדן פול ולרוץ עם מרפי וזאיון בהרכב שיכלול את הרב ג'ונס כצלע החמישית (למרות שגם עם מיסי אפשר לרוץ). ריבאונד הגנה מעמדת הגארד זה טוב מאוד לקבוצה שבנויה סביב זאיון, ועם דז'ונטה בריא וקליפורד ביחד על הפרקט, קצב המשחק יוכל להיות מהיר מתמיד.


8. ברוקלין: דרק קווין (לפילדפיה יחד עם בחירה 22 + ויתור על חוב עתידי, תמורת הזכויות על ג'רמייה פירס ודראמונד), ביגמן

יש עוד ביגמן מעניין ששקלתי עבור פילי, אבל החלטתי ללכת על המוכשר התקפית מביניהם, מתוך הבנה שבמוקדם מן המאוחר פילי תצטרך להיבנות סביב חבורת הצעירים שהחלה להתאסף שם בעונה שעברה. בין אם מקסי ומקיין יהיו חלק מהריבילד, או שרק אחד מהם, יהיה צורך בציר התקפי עם יכולות פליימייקינג שיאפשר להם להתמקד בסקורינג, וזה מה שקווין מספק לפילי (ובהווה, מחליף לאמביד הנעדר תכופות-אם-לא-תמידית).

יש לקווין חסרונות בהגנה שגרמו לי לשקול אם לסמן אותו כבאסט לוטרי, אבל אני חושב שהוא יצליח לשרוד בצד הזה, במיוחד אם יזכה לציוות המתאים (למשל, סאר בוושינגטון...זו היתה ההתלבטות שעליה כתבתי לפני שתי בחירות). כמו במקרים של סבוניס ושנגון, היכולת ההתקפית שלו לגמרי מצדיקה את זה.
ואכן שנגון הוא השוואה מתבקשת, למרות שבעיניי קווין הוא יותר שחקן פייס אפ בתבנית של קווין לאב וג'וליוס רנדל. אין לו עדיין את הקליעה מבחוץ שהיתה ללאב כבר כפרשמן (רק 7 מ 35 שלשות העונה, אבל בצד החיובי, 76.6% מהעונשין), ולא את הווינגספאן והאתלטיות של רנדל, אבל השליטה בכדור ויכולת המסירה הן באמת משהו מיוחד (וגם נותן יופי של מסירות אאוטלט כמו לאב). מבחינה פיזית הוא דומה לספנסר הוז, אבל בעוד שאינו אתלט שמשחק מעל הטבעת, יש לו אתלטיות פונקציונלית טובה בהרבה משל הוז.
בהגנה הוא דווקא מצליח להיראות טוב פה ושם על הפרימטר, ובצבע הוא יודע להתמקם נכון (שחקן עם חוכמת משחק טובה), לשים גוף ולהרים זרועות באוויר בלי לעשות פאולים כמעט, ועדיין יטרגטו אותו לא מעט. אני חושב שאם הוא מפתח קליעה משלוש אז הציוות שלו עם אדם בונה יכול לחפות על כך, גם במרילנד הוא בעצם עלה לצד סנטר שסיפק רים פרוטקשן; ובבחירה 22 אצרף ביגמן נוסף שיוכל להשלים אותו הגנתית בדרכים אחרות.

9. טורונטו - אייס ביילי, פורוורד

אני צריך לתקתק קצת בשביל להתקדם, אז לא אתעכב כאן על כל הסיבות בגינן אני קר על ביילי, אם כי בסופו של דבר הורדתי אותו 4 משבצות בלבד ביחס לדירוג הקונצנזואלי שלו נכון לעכשיו (אבל צריך לזכור שהדירוג הזה מושפע גם מביג בורדים וגם ממוקים, כשחלק ניכר מהמוקים הללו מושפעים מדיווחים ואחד מהשני. עד לא מזמן, הדירוג הקונצנזואלי של ביילי היה 3, בטח שלאורך עונת המכללות). אני מניח שהוא יעורר מספיק דיונים מרגע שייבחר ועד שיעשה מה שיעשה בליגת הקיץ ובהמשך הדרך.
לפני שנתיים החלקתי לטורונטו ווינג אחר שהרתיע אותי מכמה בחינות דומות, כמו יחס אסיסטים-איבודים שלילי והתפשרות על זריקות מבחוץ, רק שלו לפחות היה פריים סופר מרשים - קאם וויטמור - ובכל זאת החלקתי אותו נמוך יותר, עד בחירה 13.
אז למה ביילי נבחר גבוה יותר, ועוד לטורונטו שמאז צברה בכנף את בארט, אינגרם, וולטר ודיק (שלא לדבר על בארנס שיכול לחזור לשחק יותר סמול אם יגיע סטרץ' 4)? קודם כל, כי למרות כל ההסתייגויות מביילי, כישרון לא חסר לו, ולכן הפרוג'קשן שלי עבורו זה שייתן קריירה בסגנון של האריסון בארנס (רק בניכוי אליפות בעונתו השלישית ולהיות חלק מקבוצה שהשיגה את המאזן העונתי הטוב בהיסטוריה), שגם הוא בזמנו היה פרוספקט תיכונים בולט שהחל להכזיב כבר כפרשמן במכללות.

שנית, אני חושב שטורונטו לוקחת אותו כאן בתור נכס לטרייד, דווח לא מזמן שג'יאמים מצפים שטורונטו תהיה הקבוצה הבאה שתעשה מהלך גדול, היא מחזיקה בכל הבחירות העתידיות שלה ויש לה מספר שחקנים וחוזים לעבוד איתם. הם החמיצו שוב את דוראנט, אבל אני רואה בהם סוס שחור במרוץ אחר יאניס, אם וכאשר יתחדש, מהסיבה הפשוטה שיוכלו להרכיב חבילה אטרקטיבית סביב בארנס, שתשלב כאן ועכשיו עם עתיד (ביילי וחבילת בחירות). ואם לא יאניס, אולי יצוץ שם אחר.

אז בקצרה על ביילי - השיג תוצאות מדידה מאכזבות בקומביין (יחסית לגובה שראטגרס רשמה אותו, והשוואות למייקל פורטר ג'וניור מבחינת סייז ושוטינג), אבל עדיין מדובר בשחקן כנף אתלטי עם סייז טוב, דומה לפייטון ווטסון ודאריוס בייזלי, או אם אתם מעדיפים שם פחות אזוטרי, לטריי מרפי רק שקצר ממנו ב 1.5 אינץ'.
מבחינת סגנון משחק, נתקלתי לאורך השנה בהרבה השוואות מוגזמות, אחת מהן תרמתי בעצמי לאתר שלי באזור דצמבר (ג'יילן בראון + MPJ), אחרות כמו טימאק או דני גריינג'ר הן מופרכות לגמרי בעיניי. אני חושב שהוא רודי גיי לעניים, כי אין לו אותו ווינגספאן וגם לא יכולת חדירה, הוא נוטה ליציבה זקופה כשהוא עם הכדור בידיים (בזה הוא כמו MPJ באמת), בקיצור, שחקן של פייד אוויי ושאר זריקות מיד ריינג' בדרגת קושי גבוהה.


10. פניקס - בן שרף, רכז

הבטחתי לכם ששרף לא ייבחר כאן בהפרש גבוה מדי מקספארס (:
טוב, אין מה לפרט על שרף כאן, אני מאמין בו (למרות שנקודת הפתיחה עשויה להיות בעייתית, נחכה ונגלה הלילה...או מחר בערב) וחושב שהוא יכול להיות שחקן טופ 10 במחזור הזה (שקלתי אותו גם לפליקנס ולרפטורס).
פניקס אמורה לבחור סנטר לפי הדיווחים, אבל אני לא חושב שיש באזורים האלה אחד שמוכן לתרום מידית, ולדעתי הם זקוקים לרכז אפילו יותר. אחרי הפוגה מבורכת עם קצת רוביו והרבה כריס פול, בוקר שוב חוזר לנקודת הפתיחה בקריירה שלו שבה אין רכז ראוי לצדו, עם כל הכבוד לטיוס ג'ונס וקולין ג'ילספי החביב, וזה שוב אומר שהוא נאלץ לקחת יותר מדי על עצמו.
שרף יתאים לצדו יופי ויפיח חיים חדשים במדבריות אריזונה.

הוא נמדד דומה לתומאש סטוראנסקי, אבל אתלטי ממנו, ומבחינת סגנון משחק אתם בטח מכירים כבר את ההשוואות לדראגיץ' וג'ינובילי, אני חושב שזה יותר "גוונים של", ויש לי השוואה קצת יותר אפורה עבורו, אבל הגוונים הנ"ל והסייז מעניקים לה צבע עז יותר - לוק רידנאור.


11. פורטלנד - וולטר קלייטון ג'וניור, קומבו גארד

אני מסכים עם נורטון שקלייטון ג'וניור יכול להיות גניבה רצינית, עוד סניור שאמור להיבחר נמוך ממה שנתתי לו כאן (21 בקונצנזוס). אלוף המכללות, צלף שלשות שיודע לקלוע בכל דרך אפשרית, השנה הוא השתכלל כפול אפ ג'אמפר (3 שלשות למשחק, 38.6%).
אתם יכולים לנחש מה החסרונות, אנדרסייזד יחסית לסטנדרטים החדשים בליגה וגם לא רכז טבעי.
אז זהו, שקלייטון אומנם נמוך ואין לו ווינגספאן משמעותי, אבל הוא כן פיזי ואתלטי יחסית לסוג השחקנים בתבנית הזאת. שיחק פוטבול לפני שעבר לכדורסל.
המדידות שלו דומות לאלו של אודריך ומקיין, אבל הוא אתלטי משניהם.

הוא גם הראה יכולות פליימייקינג טובות במשחקים שבהם קיבל טיפול מיוחד, בדגש על טורניר המכללות. לא חושב שהוא סטף מהבחינה הזאת, לא הייתי בוחר בו לקבוצה שאין בה פליימייקרים נוספים עם סייז. התכנון המקורי היה לצד גידי בשיקאגו, אבל הטרייד שלנו עבור הולידיי שינה כמה דברים. קודם כל, עם כל מגרעותיו של סיימונס, בכל זאת איבדנו את קלעי השלשות המוביל שלנו. אז קלייטון יוכל למלא את הוואקום הזה. חוץ מזה, הסייז של הולידיי ושל הנדרסון יאפשר לו לשחק לצד כל אחד מהם, כשגם אבדיה שאמור לקבל יותר הזדמנויות ליצור וגם שארפ שמחזיק הרבה בכדור, יאפשרו לקלייטון לעשות את שלו בתנועה ללא כדור.

מבחינתי בחירה 11 ברוב מחזורי הדראפטים זה כבר אזור הרול פליירס, אז הטווח של קלייטון יכול לנוע כאן מרול פלייר חשוב לכוכב בפוטנציה.
ואחרי הטעות שלי עם מקיין במוק מלפני שנה, אני לא מהמר הפעם נגד שוטר עילאי שלא חייב את הכדור בידיו, אבל יכול להוות גם איום משולש כשחוסמים עבורו וזה יחד עם איום הזריקה משלוש פותח לו נתיבי חדירה ומסירה.


12. שיקאגו - דני וולף, סנטר

אני לא ארחיב גם על הסקיל סט של וולף, רק אומר שמקווה שאכן ייבחר כמה שיותר גבוה ויגיע לקבוצה שתמשיך לבנות על הייחודיות שלו, במקום שייאלץ להפוך לרול פלייר בסגנון אוליניק (שקלע טוב ממנו מבחוץ כפרוספקט).
בשיקאגו, וולף יוכל לגבות את ווץ' ובהמשך לרשת אותו בחמישייה, לפחות עד שיימצא סנטר בכיר יותר שיוכל גם להיות עוגן הגנתי וגם לא לפגוע בספייסינג בהתקפה.
עד שזה יקרה, וקבוצות רבות בליגה מחכות שזה יקרה להן כבר שנים, וולף יוכל להריץ פיק אנד רולים הפוכים, בעיקר עם גידי כחוסם.

מבחינה הגנתית, אני חושב שהוא יצליח לשרוד טוב יותר כסנטר, ומבט בהשוואות הפיזיות שלו יבהיר זאת: נמדד דומה לגרג מונרו (נתקלתי גם בהשוואה ביניהם) וניק ריצ'ארדס. דומה יחסית גם לאנדרו בוגוט, רק שקצר ממנו ב 1.5 אינץ'. בוגוט לא נכנס לליגה כשוט בלוקר, אבל הפך לכזה אחרי תקופת התאקלמות של כמה שנים, על בסיס מיקום וטיימינג נכונים. אני חושב ששחקן חכם כמו וולף יכול לחוות עקומת למידה דומה (צריך לזכור שהוא התחיל כגארד עד לפרץ הגדילה, זה בעצם למה הוא משחק ככה ובקושי חי בפוסט). אבל על ההשוואה שלו שהכי אהבתי צריך לתת קרדיט לאתר No Ceilings - ולאדה דיבאץ (רק פחות אתלטי לדעתי).


13. אטלנטה - קון קניפל, ווינג

אני אוהב שחקנים עם חוכמת משחק, אבל לא מבין את ההייפ סביב קניפל שמדורג כרגע 4 בקונצנזוס. הוא קצר ולא אתלטי, כמיטב הקלישאה של הצלף הלבן. נכון, פיזי בהרבה מלוק קנארד; בעל יכולות כיוצר משני, בדגש על מסירה, שאין לקורי קיספרט; ועדיין, צפיתי בו ולא יכולתי שלא לחשוב שאני רואה כוכב מכללות טיפוסי, אולי שריד NBA משנות השמונים ולפני כן.
מבחינה פיזית, הוא נמדד דומה לג'ארד דאדלי, דילון ברוקס וג'ו האריס.
ראיתי השוואות לדזמונד ביין, אבל הם בנויים אחרת, לא יצא לי לראות אותו מפלס לעצמו מרחב לקליעה באמצעות הכתפיים הרחבות (שאין לו ויש לביין). כמובן שצריך לסייג בכך שביין גדל פיזית והתפתח לאורך שלוש שנים נוספות במכללות, וקון הוא פרשמן.

ועוד דבר, יחסית למי שהטיקט העיקרי שלו זו הקליעה מבחוץ, הוא די מוגבל לקאץ' אנד שוט, הגם שבדרגות קושי מגוונות. בתור פול אפ ג'אמפר הוא לא היה משהו, וקראתי במדריך הדראפט של וסיני שאחוזי הקליעה שלו משלשות בטווח NBA היו די נמוכים.
לדעתי הוא הרוויח הרבה מכך ששיחק בקבוצה הנחשבת היסטורית, לא רק בגלל פלאג, היו לדיוק השנה הרבה שחקנים טובים ברמת המכללות לפחות. לזכותו ייאמר שהוא העמיד ממוצעים נהדרים בשלושת המשחקים שפלאג החמיץ בגין פציעה.

בשורה התחתונה, לא חושב שהוא מצדיק בחירה לפני מי שבחרתי עד כה, ובעיניי יש גם פרוספקטים מעניינים יותר בהמשך, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שיש לו רצפה של שומר קבוצתי טוב וקלעי חכם שתורם לספייסינג ולהנעת כדור טובה, שזה שחקן שמצדיק מקום 13 ברוב הרי-דראפטים.
ואטלנטה יכולה להיעזר בשחקן כזה מהספסל לצד לאברט (בהנחה שיוחתם מחדש) ואוקונגוו, ולמרבה הסמליות היא בוחרת בו כאן בבחירה שקיבלה מסקרמנטו תמורת קווין הורטר...


14. סן אנטוניו - קרטר בריאנט, ווינג

עוד שחקן שהתלבטתי אם לדרג נמוך יותר, אני חושב שקצת מפריזים בערכו כפרוספקט יחסית לכישוריו המוגבלים בהתקפה. אם היה חוזר לעונת סופמור באריזונה, אולי היינו זוכים לראות אותו עושה יותר, למשל עולה בחמישייה בתור התחלה.
אבל אין ספק שיש לו שילוב של נתונים פיזיים מרשימים (דומה לדוריאן פיני-סמית), אתלטיות ברמה גבוהה מאוד, הגנה מרשימה יחסית לפרשמן וקליעה טובה משלוש בקאץ' אנד שוט (1.1, 37.1%, ב 19.3 דקות למשחק). כמו רול פלייר שתוכנן במעבדה, אם כי לא הספיקו להוסיף לו יכולת כדרור.

מבחינת הספרס מספיק שהוא יתפתח לדני גרין אתלטי וגדול יותר, עם יכולת לשחק גם בעמדה 4 במקום סוהאן בקראנץ' טיים (מושווה לג'רמיי גרנט, אנאנובי ומרווין וויליאמס).

15. אוקלהומה - קולין מוריי-בוילס, פאוור פורוורד

יש מצב שהוא שווה הרבה יותר. אם קווין לא מפתח קליעה משלוש וחור בהגנה, CMB היה צריך להיבחר שמיני לפילדלפיה. אם בנוסף לכך גם טרה ג'ונסון מאכזב, CMB יכול להתגלות בדיעבד כשחקן שהיה חובר לקוליבאלי וסאר והופך את וושינגטון לקבוצת הגנה מפחידה, וגם תורם את שלו בהתקפה כסקינר ושחקן פייס אפ. נחכה ונראה.

מדובר בשומר הכי טוב במחזור הזה אחרי פלאג, שחקן שקורא נכון מהלכים ויש לו כלים פיזיים נהדרים, למרות שאינו אקספלוסיבי בכניסות שלו לסל.
באוניברסיטת דרום קרוליינה הוא שיחק כפסאודו-סנטר השנה, ברור שבליגה הוא יצטרך להיות שחקן פייס אפ בהתקפה, יש לו שילוב נדיר של פיזיות, זריזות ושליטה בכדור בשביל לעשות זאת, רק צריך שיהווה גם איום מחוץ לקשת (או לפחות שישחק לצד סטרץ' 5 ועוד שלושה קלעים אמינים). הוא גם מוסר טוב, במיוחד בסטים של DHO.
לגבי הקליעה משלוש, מעניין לראות שהוא בקושי לקח זריקות מהפינה, כנראה בגלל האופן שבו תפקד בהתקפת USC, אבל עד כמה שזה שווה משהו, קלע 11 מ-23 שלשות כאלה בקומביין (לא במשחקים, בתרגילי קליעה שעושים להם). בערך כמו מקסים ריינו וראשיר פלמינג, שני ביגמנים מנוסים ממנו בשנה-שנתיים שקלעו העונה כמות נאה של שלשות למשחק. אחוזי העונשין שלו העונה היו 70.7%, היו לו כמה משחקים של 9 מ10, 10 מ14, 11 מ12 וגם 8 מ10 באותו קומביין...

ההשוואה לדריימונד מתבקשת, אבל אין לו אותה יכולת לסגור גארדים זריזים על הפרימטר וגם לאייש את עמדת הסנטר, אבל הוא סבבה לגמרי על עמדות 2-4 ואפשר יהיה לשים אותו על הלוקות (והדייבאנסטות?) של הליגה.
נמדד דומה לג'יימס ג'ונסון, רק 8 קילו פחות וגם פחות אתלטי ממנו. עוד השוואה שאהבתי היא לאנתוני מייסון, ממדריך הדראפט של דה רינגר.


16. ממפיס - ייגור דמין, סמול פורוורד

פרוספקט שפתח בסערה את העונה והלך ונחלש. יכול להיות בום או באסט, או פשוט רול פלייר מעניין מאוד, במיקום ובאפיון שאני נותן לו כאן. הרבה רואים בו רכז גבוה, מושווה תכופות לגידי עם קליעה, או שון ליבינגסטון, אני ממש לא רואה את זה. גידי אתלטי ממנו וליבינגסטון הפרוספקט היה ברמה אחרת לגמרי של שליטה בכדור (וליבינגסטון המאוחר לא רלוונטי לסגנון המשחק של דמין). אני לא חושב שהוא יוכל להיות רכז פותח בליגה, עדיף שיוסיף כמה שיותר מאסה ויעבוד על הקליעה משלוש, במיוחד כספוט אפ שוטר, ואז הוא יוכל להיות ג'ו אינגלס עם יכולת מסירה של רוביו (באופן מעניין, בדקתי מה אמרו על גידי הפרוספקט וראיתי שדראפט נט השווה אותו לאינגלס, משהו אומר לי שהמוצא האוסטרלי המשותף שיחק כאן תפקיד...).
עבור ממפיס, להחזיק בפליימייקר נוסף שמסוגל לקטוף ריבאונד הגנה ומיד להריץ מתפרצת יתאים מאוד לרצון שלהם לשחק מהר יותר לאחר הפרידה מביין.
ואם אני בכל זאת טועה לגביו כרכז פותח, אולי תיווצר כאן הזדמנות להיפרד גם מג'ה בהמשך הדרך, מתישהו זה יצטרך לקרות לפני שהפציעות ילכו ויצטברו והוא יתחיל לדעוך משיאו האתלטי.


17. מינסוטה - ז'אן ברנג'ה

אחרי שלא הצליחו לצרף את דוראנט, הוולבס צפויים לעשות ככל שביכולתם להשאיר הן את רנדל והן את נאז ריד. ניקייל ככל הנראה יהיה מחוץ ליכולותיהם הכלכליות, אבל אני לא רואה לו תחליף מתאים ממה שנשאר כאן. אז בעיניי עדיף לקחת כאן בחירת אפסייד עם חשיבה לטווח הארוך. גובר חתום לשלוש עונות נוספות (אם כי יש לו אופציית שחקן להיות פרי אייג'נט בעוד שנתיים). לא יודע אם זה יספיק בשביל לחשל ולבשל את ברנג'ה, אבל אין ספק שגובר יוכל להיות חונך מתאים.

ברנג'ה גולמי מאוד, אבל מעבר לנתונים הפיזיים (שמזכירים את אלו של טייסון צ'אנדלר כשיצא לדראפט מהתיכון והגיל דומה, 18.6), מה שמרשים בו זה היכולות הקואורדינטיביות לתפוס כדורים בצבע והתנועה החלקה והגמישה, יחסית לביגמן. גם בכך הוא מזכיר את צ'אנדלר ויוכל לתת למינסוטה לתקווה שעם הסנטר הצרפתי הבא זה ייראה קצת אחרת מול הרכבים נמוכים ומהירים יותר.
נשמע מבטיח מאוד, אבל צריך לזכור את הדאונסייד, ושגם אם יתממש הבסט קייס סנריו מדובר בשחקן התקפי מוגבל שקלע העונה 57% מהקו.


18. וושינגטון - תומאס סורבר, סנטר

אני אוהב מאוד עבורם בחירה בדני וולף כאן, כלומר בדבר האמיתי שתכף מתחיל. אבל אחרי שהורדתי אותו, את CMB ואת קווין כבר מזמן מהבורד, נשאר סורבר שהוא גם אחלה אופציה (גם לתאנדר בבחירה 15 כיורש המיועד להארטנשטיין).
סורבר הפרשמן הספיק לשחק רק 24 העונה בטרם נפצע, פציעה שמנעה ממנו גם לשחק בקומביין ולהתאמן עבור קבוצות. אז יש כאן דגל אדום אחד של גודל מדגם קטן (ומתוך 24 המשחקים, 13 היו בקונפרנס. מצד שני, מדובר בביג איסט, תעדכנו אותי אם הוא נחשב לחזק או חלש בימינו...), ודגל אדום נוסף של תיק רפואי שחובבנים כמוני לא מודעים למה שיש בתוכו.

עדיין, סורבר נתן עד הפציעה עונה פרודוקטיבית מאוד, עם 13.2 נקודות, 8.4 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים (כנגד 2.5 איבודים), 2.2 חסימות, 1.5 חטיפות. כן חשוב לציין שהוא קלע רק 48.9% מהשדה, 67.3% מהקו ורק שש שלשות מתוך 37 ניסיונות (שעדיף שיפסיק לקחת בשלב זה בקריירה שלו).
הוא לא אתלטי במיוחד, ממש לא אל הורפורד ואף רחוק מכך. גם יש לו מה לשפר כסקרינר, אבל מניח שזה יבוא עם הזמן כי הוא שחקן חכם ופיזי מאוד.

בנוי דומה לאלטון בראנד, שבימינו זה שווה סנטר בזכות ווינגספאן מטורף שגם עוזר לו להשיג את כל הסטוקים האלה.
משחק בסגנון מודרני בהתקפה, שמזכיר את הארטנשטיין ונורקיץ', כלומר נע הרבה באזור קשת השלוש, חוסם ובדר"כ קורא נכון מהלכים ומעביר את הכדור לאיפה שהוא אמור להיות. גם הסיומת בצבע מזכירה את נורק, שעם כל ההסתייגויות ממנו היה יופי של סנטר משני צדי הפרקט בשיאו הקצר יחסית.

אני חושב שסורבר יוכל להיות רול פלייר יעיל בחמישיית הוויזארדס, ואם תגיע הזכייה המיוחלת בקאם בוזר (או שתצוץ אופציה אחרת בדראפט או מהפרי אייג'נסי/טרייד, יתפנה שם המון קאפ ספייס בקיץ הבא), הוא תמיד יוכל לשמש כסנטר מחליף שזו תוצאה סבירה לשחקן ה 18 בטיבו ברוב מחזורי הדראפט.

וכמעט שכחתי לציין שהוא מג'ורג'טאון, שתכלס סיפקה לליגה רק שני ביגמנים בולטים (עד כמה שזכור לי) במילניום הנוכחי - היברט ומונרו - זאת לאחר היבול הנאה באייטיז והניינטיז עם יואינג, מוטומבו ומורנינג.


19. ברוקלין - נואה אסנגה, פאוור פורוורד

שקלתי אותו באזור ה 9-11 עד לאחרונה, יכול להיות שהיכולת הדלה שלו בגמר לצד ההחלטה לחתוך משני המשחקים האחרונים עשתה את שלה, אבל זה לא רק זה. בסופו של דבר, מדובר בפרוספקט צעיר מאוד שאומנם הרשים ביחס לתחרות שהתמודד מולה, אבל הוא עדיין מאוד גולמי (גם פיזית) ומוגבל משני צדי הפרקט.

מבחינה פיזית, הוא בנוי דומה לג'ארד ג'פריס, מעט יותר ארוך, אבל שוקל 11.8 מכפי שג'פריס (הרזה בזכות עצמו) נמדד, אומנם כשהיה מבוגר מאסנגה בשנתיים. עדיין, עולה התהייה אם אסנגה יצליח להעלות כ"כ הרבה משקל וכמה זמן זה ייקח, כשגם אחרי כל זה הוא יישאר די רזה.
הוא גם לא אתלט על כפי שנהוג לצפות מפרוספקטים בתבנית הזאת, מצד שני, התנועה שלו מאוד חלקה ומתואמת שאת זה אני דווקא אוהב.

אני חושב שיש סיכון לא מועט בבחירה בו, ומנגד, גם אם יצליח להעלות מאסה ולפתח את כישוריו ההתקפיים והיסודות ההגנתיים, הערכתי היא שלא נקבל מזה איזה כוכב, אלא מין רול פלייר ייחודי מאוד, שזה כמובן נהדר לבחירה 19 ואף לבחירות גבוהות מכך. הבסט קייס סנריו שלו זה שילוב של ג'פריס בהגנה עם שון מריון בהתקפה, ואני מיד מדגיש, הוא לא פיזי כמו מריון ובטח שלא קפיץ אתלטי כמוהו, בנויים לגמרי אחרת, אבל מבחינת האקטיביות שלו בהתקפה, הזינוקים המתוזמנים היטב לריבאונד התקפה, היכולת במגרש הפתוח כמובן, וגם המוגבלות היחסית במשחק העומד, אני חושב שיש דמיון.
מן הסתם ברוקלין בבחירה כזאת יכולה וצריכה לקחת הימור על אפסייד שכזה.


20. מיאמי - סדריק קווארד, פורוורד

הייתי אומר שזו התאמה מושלמת למיאמי, אלא שהיא בדר"כ רגילה להשיג פרוספקטים כמוהו לאחר שלא נבחרו כלל בדראפט...והסימנים מעידים שקווארד, שבתור פרשמן שיחק בקולג' זניח מדיביז'ן 3 שלא אטרח אפילו לגגל איך קוראים לו (הוא לא מוזכר בעמוד ספורטס-רפרנס שלו אבל אל תטעו, מדובר בסניור צעיר יחסית, לא בג'וניור), שאח"כ קפץ לדיביז'ן 1 אבל שיחק בקונפרנס ביג סקיי החלש במשך שנתיים, והשנה עשה קפיצה נוספת במכללת וושינגטון סטייט, וגם ברמה (תבדקו את הסטטס שלו), עד שנפצע לאחר שישה משחקים, רובם נגד מכללות חלשות מהקונפרנס.

קווארד עלה על הרדאר כבחירת סיבוב שני במהלך השנה, ואז קרו שני דברים שהזניקו את המניה שלו (מדורג 15 בקונצנזוס): קיבל הצעת NIL מדיוק, ורשם נתונים נהדרים במדידות בקומביין (והפגין גם שם את הקליעה המצוינת משלוש, ויש לו גם אישיות חביבה ומוסר עבודה גבוהה, אז הוא מתראיין היטב).

אני קצת מסתייג ממנו בגלל הרמה ששיחק מולה. על פניו, יש לו את כל הנתונים בשביל להיות רול פלייר נהדר: מבחינת נתונים פיזיים, הוא דומה לג'יי-דאב ולקובינגטון, כלומר שאם יתקשה בהגנת פרימטר (ובהתקפה בגלל שליטה מוגבלת בכדור), ניתן יהיה להעלות אותו עמדה אחת מעלה ולהרוויח עוד ספייסינג והגנת אוף בול (1.7 חסימות בששת המשחקים שלו העונה, 0.9 אשתקד). יש לו פריים טוב שיאפשר לו להוסיף עוד מאסה, הוא אתלטי יחסית, מוסר טוב (3.7 אסיסטים עד שנפצע).
בכל אופן, אם הדראפט הזה יתגלה כעמוק ומוצלח, אז מקום 20 עדיין שווה לא מעט. יוכל להשתלב יופי במיאמי לצד הירו, באם וקלאל וור.

חייב לתפוס קצת שינה, אז עוד שתי בחירות מפורטות ואחריהן נעבור לספיד מוד:

21. יוטה - נואה פנדה, פורוורד

שחקן מעניין שכבר שקלתי להמר עליו גבוה יותר, בבחירה 14 לספרס, אבל הקליעה משלוש (והאינדיקטור של אחוזי העונשין) גרמו לי להסס לגביו.
ספצימן פיזי נהדר, נמדד דומה לקינג ג'יימס התיכוניסט, כמובן שלא מתקרב בכלל לאתלטיות שלו ויתכן שדווקא יצטרך להקפיד על משקל בשביל לא להיות כבד מדי.
רול פלייר חכם, מוסר נהדר, שומר טוב. יכול להיות גרסה פחות אתלטית של לואל דנג, אבל יצטרך לשפר את הסיומת בצבע בשביל להצדיק השוואה כזאת, כרגע הוא מתבסס יותר מדי על הפיזיות שלו בניסיון להתגבר על השומרים שלו.
יוטה תוכל לרפד אותו בקלעים, למשל בחמישייה שתכלול גם את קספארס ששידכתי להם כאן, סנסבאו, מרקנן ופיליפאובסקי בסנטר.


22. ברוקלין - ראשיר פלמינג, פורוורד-סנטר (לפילדלפיה)

מזכיר שהבחירה הזאת היא חלק מהטרייד שהצעתי בתחילת המוק, מרגיש כמו לפני עידנים (:
הייתי חם יותר על פלמינג עד לאחרונה, ברמה שבחרתי בו לפורטלנד במוק של הכדור הכתום, אח"כ שוב לספרס.
ברמה התיאורטית, הוא נראה כמו רול פלייר מושלם לעידן המודרני: קולע שלשות (1.8 העונה, 39%, 1.0 אשתקד, 74.3% מהקו), אתלטי עם ווינגספאן מטורף שמטביע בעוצמתיות כשיש לו נתיב לחתוך לטבעת בקו ישר, אקטיבי מאוד בהגנה (1.5 חסימות, 1.4 חטיפות העונה; 1.3 ו-1 בשלוש השנים שלו בסיינט ג'וזף).

ובעיקר, הוא שומר מצוין על הפרימטר, במיוחד בבליצים, אם כי נוטה גם להגן באופן פרוע מדי.
מה שגרם לי להסתייג ממנו קצת זה שהוא מוגבל בכדרור שלו, מה שאולי יקשה עליו לתקוף קלוז אאוטס. יכול להיות שזה ניט פיקינג, שלא צריך כ"כ הרבה מרול פלייר. ואולי זה לא רק הוא, פשוט התחממתי לגבי פרוספקטים אחרים שמדורגים פה מעליו.
בכל אופן, הוא האחרון שאחשיב כאן כבחירה משמעותית, למרות שגם הבא בתור מעניין...
עבור פילי, פלמינג יוכל להשלים את קווין בכך שיאפשר לו לשחק הגנת דרופ (בעוד שבציוות עם אדם בונה קווין הוא מי שיצטרך לצאת יותר לפרימטר).


23. ניו אורלינס - מקסים ריינו, סנטר

אני מכיר מישהו שממש חם עליו, רואה בו את הסנטר הכי טוב במחזור הזה.
סניור מסטנפורד שרשם העונה 20.2 נקודות, 10.6 ריבאונדים, 1.4 חסימות, 0.9 חטיפות. רק 46.7% מהשדה, אבל זה נובע בין היתר מזריקת 5.5 שלשות למשחק (כשליש מהזריקות שלו) וקליעתן ב 34.7%. קלע 77% מהקו העונה, 78.4% אשתקד.
הוא נחשב לייט בלומר, החל להתמקד בכדורסל בלבד רק בשנתו האחרונה בתיכון.

מבחינה פיזית הוא בנוי דומה לפרימוז ברזץ וזאק קולינס, רק לא אתלטי כפי שהיה האחרון לפני פציעותיו בראשית הקריירה אצלנו בפורטלנד. להפך, הוא קצת כבד וזה שילוב לא טוב מן הסתם.
עם כל החיבה שלי לסניורים, ולהצלחה של לפחות אחד כזה מדי דראפט, שימו לב שמאז דריימונד גרין אני חושב שלא היה אף סניור כזה שהוא ביגמן (ועוד אפשר לצמצם את הרשימה עוד יותר אם מדברים רק על סנטרים). לפני שנתיים היה את טרייס ג'קסון-דייויס, אבל הוא היה 4 במכללות שחייב לשחק 5 בליגה, ועדיין מתקשה להשיג תפקיד קבוע ברוטציית הווריורס.
אשתקד היה את זאק אידי כמובן, אבל הוא ספצימן פיזי נדיר ביותר ושונה מאוד מריינו (למעט עניין ההתמקדות המאוחרת בכדורסל).
גם ג'ונתן מוגבו שנבחר בתחילת הסיבוב השני אשתקד הוא סניור, אבל גם הוא מקרה מיוחד מבחינת הפרופיל הפיזי שלו (והצמיחה המאוחרת שלפניה שיחק כגארד), מה גם שהוא שיחק 4 במכללות ותכלס גם העונה בטורונטו.
לא נראה לי שזה מקרי, ברוב המקרים סנטרים שנשארים עוד שנה ועוד שנה במכללות פשוט גדלים ומשתפרים מספיק בשביל להיות דומיננטים שם, אבל ב NBA זה כבר סיפור אחר, לפחות בעשר השנים האחרונות.

אם אני טועה וריינו כן יצליח בליגה, נראה לי קראתי שהוא התאמן עם הספרס אז לכו תדעו, ובכן ברור שמדובר במצרך מבוקש, למרות שאישית לא התרשמתי מהשלשות שלו שראיתי אותו קולע, לוקח לו זמן לארגן את עצמו לזריקה והוא מיידה אותה בצורה מוזרה. בכל אופן, הפליקנס ישמחו להמר על התאמה אפשרית שלו לצד זאיון, למרות שאני בכלל רואה אותם הולכים חזק על ברוק לופז בעוד כשבוע.


24. אוקלהומה - הוגו גונזאלס, שחקן כנף

הגענו לשלב שלכו תדעו מה יהיה, ברור שאוקלהומה לא תבחר פעמיים הלילה. נתתי להם כאן שחקן לדראפט אנד סטאש, למרות שבמקרה של גונזאלס זה סטאש בעייתי כי הוא בקושי שיחק העונה בריאל מדריד.
בנוי כמו ספולושה ובהחלט יש לו מוטור רציני בהגנה. התקפית הוא משחק דומה לרודי פרננדז רק בלי הליטוש והקליעה היפהפיה מבחוץ, אז נתקן לממוצע בין פרננדז להזוניה (:


25. אורלנדו - ג'ייס ריצ'ארדסון, קומבו גארד

הבן-של רחוק מאוד מלהיות גבוה, פיזי ואתלטי כמוהו. בנוי יותר כמו דלונטה ווסט, אחת ההשוואות שמדריך הדראפט של דה רינגר נתן לו ואהבתי, למרות שהוא יצטרך להוכיח שמסוגל להיות גריינדר כמו דלונטה (שמעתי שאוהבים ללכלך פה על אמהות, זו של לברון נמצאת בקהל?).
באורלנדו התפנתה המשבצת של קול אנתוני, וג'ייס-ריץ' יוכל להשלים באופן מעניין את אנתוני בלאק מהספסל, על תקן השוטר שיודע לנוע ללא כדור, אבל מסוגל גם להחזיק בו ולקבל החלטות נכונות, למרות שרכז הוא ככל הנראה לא יהיה.


26-27. ברוקלין - ???

טוב, כאן בכלל לכו תדעו מה יהיה עם שתי בחירות אחרונות מתוך חמש (כאן במוק מתוך ארבע וזה עדיין לא מעט). רק אזכיר שני פרשמנים מסקרנים, כל אחד עם מגרעותיו. וויל ריילי עלה מהספסל באילינוי, הוא גארד גבוה, אבל רזה וקצר, בנוי דומה לג'וני פרפי שנדחק לסיבוב השני אשתקד למרות שהיה הייפ מסוים סביבו. קצת אתלטי, קצת קולע משלוש, מראה יכולת מסירה, חודר אבל יתקשה לסיים מול פיזיות וסייז. רשם ממוצעי חטיפות וחסימות עלובים למדי, אבל כן מנסה לשמור, ייאמר לזכותו. יש מצב שאני טועה לגמרי לגביו והוא יהיה אחת מגניבות הדראפט...

דרייק פאוול הוא אתלט נהדר, שבר את שיא הזינוק האנכי המקסימלי בתולדות ימי הקומביין. בנוי דומה לשיידון שארפ ואף קלע שלשה למשחק ב 38% העונה, ב 25.6 דקות למשחק. אומרים שהבחירה ללכת לצפון קרוליינה פגעה בו, שיחק בעמדה 4 ולא פיתחו אותו כמו שצריך. ראינו העונה את ג'סטין אדוארדס מראה ניצוצות מעניינים כשקיבל הזדמנות מפילי, בטח בהשוואה למה שעשה כפרשמן בקנטאקי, אז נראה שתמיד יש את הפרוספקטים האלה שניסיון חד פעמי רע במכללות פוגע במניה שלהם שלא בצדק.

רק אציין שלמרות שאני מבין קטן מאד בשחקני מכללות, מהתקצירים שראיתי, הוולטר קלייטון ג׳וניור הזה , נראה כמו מישהו שיכול להיות גניבה רצינית.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

בחירות הלוטרי הושלמו.

תודה גרנט,

כמה הערות על השחקנים ועל המוק:
יש באז שהולכים להיות הרבה טריידים, אז ההתאמות הן דבר נזיל כמובן.
לברוקלין יש 5 בחירות סיבוב ראשון! שזה שיא כל הזמנים (מקום שני 3), סביר שלא יפתחו קייטנה שנה הבאה ויעשו קונסולידציה
או יעבירו כמה לשנים הבאות.

1. פלאג, ההשוואה הכי קרובה, לדעתי, זה קוואי, שחקן די אתלטי, סגנון לא אסתטי במיוחד, יעיל, שומר, מנצח משחקים.
אם נתקטנן למרות העונה המצויינת בכמה רגעים חשובים הוא התבלבל ואכזב.

2. הארפר, מזכיר לי את הארדן, גארד עם כשרון יחודי לנקודות, ארסנל מובים גדול, חזק, לא אתלט משהו, לא סגור לגבי ההגנה.
אם נתקטנן גם כאן, אפשר לצפות מרכז שמקבל את ההחלטות להוביל את רוטגרס להישגים יותר טובים.

3. פירס, ראיתי מעט, נראה לי שאג׳קומפ עדיף כאן וגם ביילי

4. שארלוט - לטעמי סדר העדיפות שלהם: אג׳קומפ, טרה, ביילי

5. יוטה - צריכים לנסות להשיג כוכב, כי הם מלאים בבינוניות, אז לנסות לשפר מיקום בטרייד (מרקונן?) או ללכת על אפסייד גבוה ממי
שפנוי על הלוח. אז אם מאמינים בפירס או ביילי עדיף אחרת קלעי כמו טרה ג׳ונסון הם ממש צריכים.

גרנט
ההגיון שלך זה "מה יבחרו הקבוצות?" או מי השחקן הכי טוב?

מרתק.
אגב, בלואי, בעיניי קוואי הוא מהאסתטיים שבשחקנים, אבל אני יודע שזה מאד סובייקטיבי.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

6. וושינגטון - טרה קלעי שחסר שם אז נהדר אם פנוי, אחרת קניפל פחות אתלט אבל יכול להנהיג את אסופת הצעירים למשהו

7. אולי אפשר להשיג את קליפורד נמוך יותר + בחירה עתידית מקבוצה שנואשת למלואח למשל.

8. הטרייד בכיוון הנכון, לך תדע מה פילדלפיה רוצים, אולי קניפל כשחקן יותר בשל, אם ביילי החליק אז יכול להיות מעניין.

9. טורונטו - מלוואח יכול להתאים, ביילי נהדר, אסנגה שהרשים בקומביין ועדיין מאוד צעיר יכולים להתאים.

10. פיניקס - אחלה אם יבחרו את שרף, וולף יכול להתאים, אני מאוד התרשמתי ממנו, יכול להיות אחלה שחקן חמישיה בליגה.

עוד כמה דברים כלליים,
וולף יכול להיות מגניב בספארס, קאספאראס ודמין גם די הרשימו אותי.

או קיי,
פלאג עוד יותר פחות,
כדרור, תנועה וזריקה קצת אוקוורד.
בניגוד לקוואי הסטואי פלאג יכול להלהיב את הקהל באנרגיות.

אהבתי לראות את הדירוגים המחמיאים שלך לשרף ו-וולף. לשניהם יש הרבה פוטנציאל.

יש שני שחקנים שלא צפיתי בהם בלייב אלא רק בכל מיני סרטוני יוטיוב, אבל ביחס לחוסר ההייפ סביבם אני מחבב מאוד:

איאן ג'קסון - מזכיר לי את טייריס מקסי.

אדו תיארו- אתלט אדיר עם יופי של סייז.

מעניין איפה הם ייבחרו.

המוק הסתיים, תודה לכל המגיבים ונשתמע במהלך הדבר האמיתי ואחריו.
קאפריקורן - תיירו בהחלט מסקרן, אבל כמו תמיד היעדר הקליעה מבחוץ מרתיע...
את איאן ג'קסון לא דגמתי, מקווה שזה לא יהיה מקרה ג'יילן וולס 2 מבחינתי.

יופי של השקעה גראנט. בחירות מנומקות ומעניינות. ישר כח.

אחרי הכל, נראה לי שבכל זאת נתת קצת בונוס ביתי לוולף ושרף, אבל מקווה שאתה צודק.

ראשית, המון תודה על ההשקעה!
מוגזם בשבילי לקרוא הכל...
עברתי רק על השחקנים שמוכרים לי / מעניינים אותי במיוחד (שזה בגדול האירופאיים...).

הערה קטנה:

זה לא מדויק.
14 דקות בממוצע למשחק בליגה הספרדית, 7.5 בממוצע דקות ביורוליג (30 משחקים). גם בתחילת הפלייאוף הספרדי קיבל 3 משחקים עם כמות דו-ספרתית של דקות (ופחות מזה לאחר מכן). משהו כמו 700 דקות במצטבר. עבור שחקן בן 19 בריאל מדריד - זה ממש יפה.
הספיק לשחק כבר גם בנבחרת ספרד הבוגרת (ואולי גם הקיץ באליפות אירופה?!).

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

סיכום המוק עם דירוגים קונצנזואלים בסוגריים (לפי https://www.rookiescale.com/2025-consensus-board/):

3. פילי: פירס* (7)
4. שארלוט: אדג'קומב (3)
5. יוטה: יאקוצ'יוניס (13)
6. וושינגטון: טרה ג'ונסון (6)
7. פליקנס: קליפורד (19)
8. נטס: קווין* (11)
9. טורונטו: ביילי (5)
10. פניקס: שרף (32)
11. פורטלנד: קלייטון ג'וניור (21)
12. שיקאגו: וולף (22)
13. אטלנטה: קניפל (4)
14. ספרס: בריאנט (10)
15. תאנדר: מוריי-בוילס (9)
16. ממפיס: דמין (14)
17. מינסוטה: ברנג'ר (18)
18. וושינגטון: סורבר (16)
19. נטס: אסנגה (12)
20. מיאמי: קווארד (15)
21: יוטה: פנדה (30)
22. נטס: פלמינג* (26)
23. פליקנס: ריינו (28)

* פירס לנטס, קווין ופלמינג לסיקסרס

תודה שמואליקי, אבל לגבי גונזאלס, 14 דקות למשחק זה כלום מבחינת זמן התפתחותי.
אפשר לראות בזה הישג ממש יפה, אבל אין מה להשוות למה שאסנגה ושרף קיבלו באולם, או מה שכל פרשמן (שיוצא לדראפט) מקבל.
אולי יש פה איזה עכבר קולג'ים שיוכל להצביע על ממוצעי הדקות הכי נמוכים שפרוספקטים מהמכללות קיבלו לאורך השנים.

יש גם עניין של כמות משחקים ורמת תחרות: גונזאלס שיחק 64 משחקים (מול טובי הקבוצות באירופה - גם בליגה המקומית), שרף ואסנגה יסיימו את העונה עם 59 (מול רמת תחרות נמוכה בהרבה, הן בשלב הבתים ביורוקאפ, והן בליגה הגרמנית).
באיירן היא היריבה הקשה ביותר של אולם, ועבור ריאל היא לא רחוקה מיריבה ממוצעת.

מסקרנות בדקתי כמה שחקנים אירופאיים אחרים (שלא נבחרו גבוה או נמוך מאוד בדראפט), שיחסית לא הרבו לשחק גם כן:
ניקולה טופיץ' הספיק לשחק טרם הפציעה שלו 13 משחקים במדי מגה באסקט ("קבוצת פיתוח" קטנה יחסית, לכן קיבל 34 דקות למשחק), ואז רק 110 דקות על פני 7 משחקים (15 למשחק) בכוכב האדום בלגרד.
מלאדון קיבל 17 דקות למשחק (אבל רק ב-46 משחקים) בעונתו האחרונה בוילרבאן, במצטבר בכל המסגרות.
הידעתם שפוקושבסקי הגיע ל-NBA דווקא מקבוצת המשנה של אולימפיאקוס (ששיחקה בליגה היוונית השנייה)? אני לא.
לוקה סמאניץ' (בחירה 19 על ידי הספרס ב-2019) הגיע מהליגה הסלובנית: 16-17 דקות למשחק.
אייזק בונגה (בחירה 39 ב-2018) הגיע אחרי עונה של 21 דקות למשחק בליגה הגרמנית (אבל לא במפעל אירופי, ורק 4 משחקי פלייאוף מקומי).

אז טכנית סביר שאתה צודק, והדקות של גונזאלס די תקדימיות במיעוטן (עבור שחקן שצפוי להיבחר במקומות הללו, ולא בשולי הדראפט.
אני עדיין חושב שהיות שזה ריאל מדריד - זה בסדר גמור...

מה שכן (אולי שווה דיון אחר בהזדמנות...) איכשהו במהלך הבדיקה נוצר לי הרושם שחלק לא מבוטל מהאירופאיים שמצליחים ב-NBA לאחרונה (ולא כאלו שבהכרח נבחרו ממש בבחירות הראשונות) - הגיעו מהמכללות: וגנרים, דה-סילבה, ביוזליס, אלדמה, מרקאנן אם מרחיקים עד לדראפט 2017...

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

לא כתבתי בשום מקום שמדובר בממוצע דקות תקדימי. רק טענתי את הטענה הפשוטה שהוא שיחק מעט.
תכפיל כמות משחקים גדולה יותר בממוצע דקות נמוך, מעריך שעדיין תקבל סך דקות נמוך יותר.
מה גם שיש חשיבות לקבלת זמן משחק ממושך ככל האפשר, ניסוי וטעייה, וכולי.
גונזאלס קלעי סטריקי, אי אפשר שלא לתהות אם הסטריקיות הזאת לא היתה מתאזנת קצת ככל שהיה לו ממוצע דקות גדול יותר, זמן לקחת עוד כמה זריקות ולאפס את הידית.

אחלה אחלה אחלה השקעה, כיף ממש לקרוא.
אבל כי אני קטנוני, זה לא מוק דראפט. זה גם לא ביג בורד לגמרי. אבל זה יותר ביג בורד מאשר מוק דראפט. זה כן יותר מעניין ממוק דראפט, כי מוק דראפט זה בסופו של דבר משהו מאד סתמי, שחקן X חזוי להבחר במקום Y, ופה יש את התטספות של טריידים ומה "צריך להיות". אבל זה לא מוק דראפט.

מעריך מאד את ההשקעה והרצון לתרום לפורום וגם את הידע, אבל מרגיש לי גם קצת רצון להיות מיוחדג' (אמנם לא כמו פורטלנד בבחירה מספר 16).
הראיה הכי חזקה היא הדראפט האמיתי, שהקשר של הרשימה שלך אליו רופף עד לא ממש קיים.
עכשיו, אני יודע שציינת שה"מוק" שלך הוא תחזית לאיך יעריכו את הדראפט בעוד 3-5 שנים ועדיין.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

הפתרון הפשוט הוא לקרוא לזה ביג בורד במקום מוק דראפט. משחרר מהצורך לקלוע לטעם המומחים/סקאוטים/מנהלי קבוצות ופשוט נותן לך להביע את דעתך על השחקנים עצמם והפוטנציאל שלהם. כמו שציפה כתב, זה ממילא הרבה יותר מעניין. זה משחרר גם מהצורך לכתוב על הקבוצות הבוחרות, הצרכים שלהן, האם הן הולכות לעשות טריידים או לא, וכו', שזה במילא עניין שמתחרבש בד"כ בערך אחרי הבחירה החמישית. אם רוצים, אפשר להוסיף הערכה לאיזה קבוצות בטווח הריאלי השחקן מתאים.

בהחלט
.מוקים יש מיליון בשקל. דעות אמיתיות על שחקנים זה יותר מעניין. אם כי הייתי שמח אם כן לוותר על כל הטריידים הדמיוניין. זה לא רלוונטי

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אני יכול לקרוא לזה גם "דירוג החוכמה בלי דיעבד", זה כבר עניין של סמנטיקה.
בעיניי זה עדיין יותר מוק דראפט מאשר ביג בורד, כי הוא כן מתחשב בצורכי קבוצות ובהתאמת הפרוספקטים אליהם, והסיבות לכן הן ש(א)הצלחת פרוספקטים תלויה בין היתר בנקודת ההתחלה שלהם; (ב) זה יותר מעניין ככה.

אין לי בעיה עם ביג בורד מבחינת חלוקה לטירים למשל, או לדרגות ודאות, אבל בסופו של דבר החלוקה האורדינלית יכולה להיות די שרירותית. לא במקרים כמו פלאג ראשון והארפר שני, למשל, אבל לך תתחיל לדרג שחקנים בטיר הבא למשל.