|
הסיבה שאצלי יש סוג של אכזבה שלא עלינו לחצי הגמר, היא לא שיש לנו אחלה נבחרת או נבחרת טובה ורק היחנקות/מאמן/סיבה אחרת מנעו מאיתנו. בעיני הנבחרת שלנו די חלשה, אבל היריבות לא טובות ממנה ולכן אפשר היה לעשות יותר. אבל אם מסתכלים על הנבחרת, אז אין הרבה לשמוח. כמו שרשמתי בנבחרת באליפות העולם, נסתכל על השחקנים המובילים. עומר מאייר - אני כן אוהב אותו, אבל הוא לא משכנע, בעיקר לא מול היריבות היותר טובות עם סייז, פיזיות, אתלטיות. דווקא במחצית הראשונה הוא היה לא רע עם כמה חדירות וקליעות יפות מחצי מרחק, אבל בסוף התפשר על השלשות, 10 שלשות לעומת 8 משתי נק' וקלע ב-10% מהשלוש (50% משתי נק'). אם נוציא את הטיול מול רומניה שבו הוא מסר 6 אס' ב-9 דקות על 0 איב', אז מאייר מסר 24 אס' ב-4 משחקים, אבל רשם 16 איב' בדרך ליחס אס'/איב' מזעזע. יש לו דרך ארוכה בשביל להיות רכז משפיע ברמת היורוליג. בוא נשים שניה בצד את חלומות האן.בי.איי.
שחר דורון - גם אותו אני מחבב. סייז סביר (1.90), שליטה חביבה בכדור. הראה לי שאולי עם עבודה יכול לעשות מעבר לעמדת הרכז (מה שהובר נאלץ לעשות). אבל הוא משווק כקלע שלשות ופה יש בעיה. בניגוד למאייר, גם המשחק מול רומניה לא עזר לדורון, 1-3 מטווח השלוש. לפחות ב-13 דקות הוא לא הספיק לזרוק יותר, כי בשאר המשחקים הוא בהחלט עשה זאת וגם החטיא כמובן. סה"כ דורון עומד על 25.7% מהשלוש. וכל זה כשהוא לוקח בממוצע 7 שלשות למשחק (אם נזניח את המשחק מול רומניה, אנחנו עומדים על 8 שלשות למשחק ו - 25%). למעשה אם נוריד את המחצית הראשונה החלומית שלו מול גרמניה, 3-5 מהשלוש (ההמשך היה 1-7), אז אנחנו מדברים על 20% מהשלוש. ושוב, זה שחקן שאמור להיות קלע שלשות וזורק הרבה.
רוני בלגה - כמו באליפות הקודמת, לא משחק כמו פוטנציאל ליגת על אפילו. הפוטנציאל כן קיים, בעיקר בסייז, שליטה בכדור, הבנת משחק. אבל חייב לשפר את היכולת ההתקפית.
אלון מיכאלי - אחרון ובהחלט הכי חביב. היחיד שנותן אליפות באמת טובה. גם במשחקים מול היריבות היותר טובות. מצד שני, הוא גם הרשים אותי באליפות הקודמת, רק כדי לתת עונה לא רלוונטית בליגת העל. אני כן חושב שהוא יכול להתפתח לגבוה ישראלי טוב, אפילו שחקן נבחרת. נקווה לטוב.
_________________ "You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|