סל ניוז

זה כנראה הדור הכי מוכשר שהיה לישראל, בטח ב-20 השנים האחרונות. הישג גדול זה לא לזכות ביורובסקט, אבל זה כן to punch above your weight ולעשות יותר ממה שנבחרת ישראל רגילה לעשות - השתתפות בכל יורובסקט אבל סיום במקומות 9-16, אי השתתפות במונדובסקט או בקדם אולימפי. לדעתי את התקרה הזו הדור הנוכחי חייב לנפץ.

באופן כללי, אני מסכים עם הניתוח של דניאל והאמירה שיש הזדמנות לנבחרת לעשות משהו יותר מהרגיל. רק שזה כנראה לא ממש חל על האליפות הנוכחית, שהישג בה יהיה בעיקר בונוס לאור יחסי הכוחות.

בעיני, המבחן האמיתי של הדור הזה יתחיל במוקדמות המונדובאסקט של 2027 ובעיקר באליפות אירופה בעוד 4 שנים. אבדיה יהיה אז בשיאו בגיל 28 וכנ"ל מדר, עם מספיק ניסיון כדי לסחוב את הנבחרת על הגב בטורניר גדול. גינת, סורקין וזוסמן (בני 34, 33, ו-31 בהתאמה) בשאיפה עדיין בכושר טוב ועם הרבה ניסיון. ליף יהיה בן 32 ואם הוא הופך לשחקן משמעותי באירופה יוכל גם כן לחזק את הקו הקדמי. אליהם יוכלו להצטרף שארפ ו-וולף בגיל 25 ואם המעמד של האחרון יוסדר מול פיב"א, אולי אפילו יהיה אפשר להביא מתאזרח נוסף. שרף, מאייר ואבייב יהיו בני 23 וזמינים לנבחרת בלי שנת רוקי ב-נבא או משהו דומה. זה שלד של 11 שחקנים, כולם בגילאי 23 עד 34, שאמור להיות בטופ-8 של אירופה מבחינת כישרון וגילאים מתאימים, גם אם תהיה איזו פציעה או שתיים או שחלקם לא יתייצבו (כל עוד אבדיה לא אחד מהם). רובם יוכלו להמשיך גם לאליפות העולם של 2031 ואליפות אירופה של 2033.

אז אם הנבחרת לא עושה הישג (רבע גמר אליפות אירופה או העפלה למונדובסקט) עד 2033, אפשר באמת להכריז על זה ככישלון משמעותי.

אם הנבחרת לא תעשה הישג משמעותי עד ל2033 זה יהיה כישלון עצום.
אם לא נעשה לכל הפחות רבע גמר באליפות הזו או הבאה ולא נעשה ביניהן מונדובאסקט זה גם יהיה כישלון גדול.
החכמה היא לא רק לשפוט לפי מה שיש אלא לפי כלל הצעדים שנעשים על מנת להבטיח הישג,
ובמקרה של ההכנה לאליפות הזו, די ברור שבית הלחמי עד עכשיו לא הוציא את המיטב מחלק מהשחקנים הבכירים.
זה נכון בוודאי לאבדיה ואולי אפשר לומר את זה גם על קרינגטון.
וההתנהלות של האיגוד ושלו מול בלאט ובמידה מסוימת גם מול ליף אלו עוד נקודות לחובתם.
בעיני, אי העפלה לשמינית או העפלה בצורה לא משכנעת ותבוסה בשמינית יחייבו את בית הלחמי ללכת הבייתה ואת האיגוד לעשות חושבים.

הגיע הזמן להיכנס לסדר המשחקים.
סדר המשחקים הוא כזה שבעצם שני המשחקים הראשונים יקבעו קרוב לוודאי אם הנבחרת תעמוד במטרה הראשונה שזה לעלות מהבית והאם זה יהיה מהמקום השלישי או הרביעי.
על פניו כדי לעלות ממקום שלישי צריך לנצח 3 נבחרות. המתבקשות הן, איסלנד בלגיה ופולין. למקום רביעי ככל הנראה יספיקו נצחונות על שתים, על פניו הפחות טובות הן איסלנד ובלגיה.
המשחק מול איסלנד הוא בחמישי והמשחק מול פולין במוצ"ש (שישי חופשה). ההכנה אמורה להתמקד בשני המשחקים הללו (כלומר, אין זמן "להתחמם" תוך כדי הטורניר. המשחקים הקריטיים הם הראשונים). הפסד שניהם די גומר את הסיפור. ניצחונות בשניהם והמקום השלישי ממש ריאלי. 1-1 והמקום השלישי כמעט בלתי אפשרי ורק הרביעי עוד בהישג יד. 20 שעות אחרי המשחק מול פולין יש משחק מול צרפת שבעיני זה משחק שצריך לזרוק. אין זמן להתכונן, הסיכויים אפסיים והיעדר המנוחה מהמשחק הקודם (לצרפתים יש מנוחה של 4 שעות יותר) הוא מתכון לתשישות ולמשחק שגם אם יהיה צמוד תפסיד אותו בסוף. יותר חשוב להתכונן למשחק יומיים אח"כ מול בלגיה שהוא קריטי במאבק על העליה.
אחרי עוד הפוגה של יומיים משחק אחרון מול סלובניה. אם סלובניה כבר תהיה נעוצה בשלב הזה במקום השני ובלי אפשרות למקום אחר אולי יש לנו סיכוי לקחת גם את המשחק הזה.

לאור הסגל וההכנה - אני לא רואה שום סיבה להניח שסלובניה "נעוצה" או אפילו פייבוריטית למקום 2. זו גם "הדעה הרווחת" בעולם אגב.

מעניין מה יעשו עם ים מדר, והאם "מתכננים מראש" (למרות שסביר שלא יודיעו זאת) שהוא נניח לא ישחק מול צרפת, חרף שירצה, ואף אם יהיה טוב וכשיר במשחקים הראשונים וכו'.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

זה בדיוק מתחדד באליפת הנוכחית - ביחס הכוחות וההגרלה, אין ממש פער בין מקסום או אי מקסום הפוטנציאל של הנבחרת - כנראה שנסיים את דרכנו בשמינית הגמר. זה יאפשר לאיגוד לסמן אליפות מוצלחת או עמידה ביעדים למרות שמבחינת ניהול לא מקסמו את הפוטנציאל - ברמת המאמן, ברמת הסגל (מתאזרח בכיר יותר, תמיר בלאט) וברמת ההכנה.
אני מסכים שהמבחן יהיה במוקדמות המונדובאסקט, שם הניהול ישפיע מאד, בעיקר ביכולת למקסם את הסגל ביחס לחלונות (ועדיין נשארת סוגית המאמן). רשמתי את זה בת'רד אחר, אבל ניהול נכון של הסגל בחלונות יכול להביא אותנו למונדובסקט, שזה בסיס מעולה לשנים שאחרי.
צריך להבין את המאפיינים של הנבחרת שלנו - בעיקר מאגר כשרונות מוגבל, בטח ביחס למדינות כמו סרביה, צרפת וספרד. סרביה יכולה לוותר על שחקן NBA כמו טופיץ' או מאמן כמו אוברדאוביץ'. צרפת וספרד יכולות להעמיד סגל עמוק גם בלי מתאזרח (בצרפת אין מתאזרח, בספרד היה את לורנזו שלא יהיה באליפות הקרובה).
ישראל יותר דומה לסלובניה ולטביה. אם הייתי סלובני, הייתי מאד מתעצבן על מנהלי הנבחרת, שיש חלון שבו אחד השחקנים הטובים בעולם מגיע לנבחרת, אבל כושלים בלהביא מתאזרח (ניבו) או שחקן יורוליג בכיר (צ'אנצ'אר). אם הייתי לטבי הייתי אומר שהריצה המשוגעת שעשו בשנים האחרונת יכלה להסתיים בתארים אם פורזינגיס היה משחק. אבל אני ישראלי, ואני רואה שיש לנו שחקן של פעם בדור כמו אבדיה, ואני רוצה שכל המערכת תמקסם את העשור הזה. שיהיה מאמן בכיר, שיהיה מתאזרח בכיר, שיהיה הסגל הכי בכיר. אם היו צריכים לפנות את הובר או בורג זה שטויות, אבל יש לנו שני רכזי יורוליג, ולא הצלחנו להביא אחד מהם.
והאמת שזה לא רק אבדיה בעשור הקרוב. כמו שסאבוניס כתב יש פה כמות חריגה של כשרון בשנים הקרובות. אבל פרט אולי לבן שרף ועומר מאייר שיעשו מאמץ להגיע, כל השאר דורשים עבודה רבה כדי שיהיו חלק מהנבחרת - להסדיר את המעמד של וולף (או סתם לדאוג שהוא מגיע בתור מתאזרח), אבייב, ליף ושארפ זה שחקנים שהזיקה שלהם לנבחרת לא טבעית, צריך לעבוד מעכשיו כדי לדאוג שהם יהיו חלק מהסגל לשנים הקרובות. אני חותם על התרחיש של סאבוניס ש"רק" אחד או שניים לא מגיעים - אבל בשביל זה צריך לעבוד קשה מאד מעכשיו.
אז אם האיגוד היה רציני הוא היה קובע תכנית רב שנתית, שם הישגים נדרשים (העפלה למונדובסקט, רבע גמר ביורובסקט) ואז בונה אפיקי עבודה - מאמן בכיר, שחקנים בארה"ב, מקסום הסגל ביחס לחלונות וכו'.
אפשר לטעון שזה ספורט ושהכל זה השפיץ של הנעל. אבל אפשר להסתכל על מה שעשו בועד האולימפי (יעל ארד דיברה על תכנית אסטרטגית), ואיך עלו מממוצע של מדלית ארד אחת באולימפיאדה ל-4 מדליות בטוקיו ו-7 בפריז. הלוואי שבאיגוד הכדורסל ילמדו ממה שעשו בוועד האולימפי.

רק רוצה להנמיך ציפיות שייתכן והשחקן של פעם בדור והסגל העמוק יחסית יכול להיות ולא שווים רבע גמר יורובאסקט. גם עם ניהול אסטרטגי אופטימלי.
אני לא פוסל אבל אני גם לא חושב שזה הסביר

_________________
נערך יותר מפעם אחת

חלק מהבעיה של "שיטת המשחקים החדשה" (חלונות במקביל למשחקי יורוליג - שרק מתרבים כל הזמן, אליפות אירופה כל 4 שנים ולא כל שנתיים) היא שאנחנו לא מרווחים, ואפילו מפסידים מכך "ברמת הנבחרת" - ששחקנים עוברים לשחק בארה"ב (NBA או אפילו מכללות - אופק חדש שנוצר), ומהשידרוג של הפועל ת"א ליורוליג.

נכון שזו דוגמא סופר חריגה, אבל גם בגלל הנ"ל קרואטיה לא הצליחה לייצר יציבות (ובכלל לא משחקת באליפות הנוכחית!) חרף טריו שחקנים מכובד לכל הדעות של בוגדנוביץ'-סאריץ'-זובאץ' (כיום בני 28,31,36 בהתאמה). מאז מקום חמישי באולימפיאדת 2016 - הם סיימו במקומות 10,12 באליפויות אירופה, וזהו (לא עלו לאליפויות עולם 2019,203 לא עלו לאולימפיאדות 2020,2024, וכאמור לא עלו אפילו לאליפות הנוכחית).
אפילו פנומן כמו דונצ'יץ' אולי כבר "מיצה" את תקופת הישגיו עם נבחרת סלובניה - זכייה באליפות אירופה 2017 (כשהוא כינור שני לדראגיץ', וגם הצוות מסביב היה מצוין עם אנתוני רנדולף ופרפליץ' שתרמו שניהם יותר מ-40% לשלוש), מקום רביעי באולימפיאדת 2020-1 (הופעה ראשונה עבורם במעמד), מקום שישי באליפות אירופה 2022 (תוצאה רגילה עבורם - החמיצו רק פעם אחת רבע גמר מאז האליפות ב-2003), ולכאורה גם כעת קשה לראות אותם מגיעים לחצי הגמר נניח - והעתיד לא ורוד יותר (בפרט שלכו תדעו איך דונצ'יץ' יהיה בעוד 4 שנים...), וזה עם אחד השחקנים הטובים בעולם, שהגיע לרמה אדירה כבר בגיל צעיר, ובינתיים לא פצוע כמעט ומגיע לכל קמפיין.

אצלנו יש יותר עומק של שחקנים, יותר קבוצות קבועות במפעלים אירופאיים, אבל בדיוק כמו ששחקן נהדר כמו זובאץ' שיחק רק ב-12 משחקים (רשמיים, כולל מוקדמות אפילו) בנבחרת קרואטיה מאז 2018 - כך גם אנחנו יכולים לא לזכות להנות מהתרומה של אבדיה, שרף (קל וחומר וולף, שארפ, אבייב ו"דומיהם"), מאייר (ואפילו בורג, מיכאלי וכו') בשנים הקרובות.
כל עוד לא יוצאים מהמעגל של "אליפות כל 4 שנים", אז תיאורטית מספיק ששחקן כמו בן שרף (שנאחל לו קריירת NBA ארוכה) במקרה מחמיץ את אליפות אירופה הבאה, וזה לא מדע בדיוני שהופעותיו הבאות בנבחרת ישראל יהיו אולי רק באליפות אירופה 2033...
נשמע הזוי, אבל זה יכול לקרות.

זה לא סותר כמובן את הצעותיו של דניאל לנסות ו"למקסם הכל" בשנים הקרובות, כי בהחלט יש לנו הזדמנות לייצר (מחדש) הישגים ומסורת של הצלחות, שספק אם תהיה אפשרית שוב בעוד עשור או שניים, אבל "הגורמים מסביב" יכולים לגרום לאי הצלחה של הפרויקט גם אם עושים הכל נכון.
אני אגב חושב שעלייה לטורניר נוסף (אליפות עולם/אולימפיאדה) היא יותר חשובה/משמעותית/מרשימה, מאשר הדלתא הנוכחית בין רבע גמר לשמינית גמר אליפות אירופה (שבסך הכל זה הבדל של משחק אחד, אולי תלוי הגרלה, אולי בזכות פציעה של שחקן יריב וכו').

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

לקרואטיה היה המון חוסר מזל במוקדמות - בבתים של 4 עם 3 עולות אתה אמור לעלות בקלות, אבל היה להם בבית את צרפת והכי גרוע - את קפריסין, שבגלל שמארחת את אחד הבתים ביורובסקט עולה אוטומטית (שיטה גרועה - אם הם עולים אז שלא ישחקו במוקדמות). נשאר להם קרב ראש בראש מול בוסניה, לא נבחרת מאד חזקה אבל בהחלט לא חלשה, הם ניצחו אחד והפסידו אחד ועפו על הפרש סלים. וזה היה בפברואר, כך שלא יכלו להנות מסאריץ' וזובאץ'.
סלובניה זו דוגמא טובה - הצליחו לאחד לאליפות אחת את שני השחקנים הגדולים שלהם, אחד לקראת הסוף והשני בהתחלה (דראגיץ' ודונצ'יץ'), אבל מקסמו את הסגל המסייע ובעיקר היו לדעתי מהראשונות שהביאו מתאזרח משמעותי (אנתוני רנדולף). מצד שני, השנה נראה שהם ממש לא מקסמו את הסגל סביב לוקה. אבדיה זה לא דונצ'יץ', אבל אנחנו גם לא מדברים על זכייה ביורובסקט, אלא רבע גמר ומעלה.
אני מאד מסכים שהשתתפות בטורנירים היא יותר משמעותית מרבע לעומת שמינית גמר ביורובסקט - גם כי זה פחות מזל (לא משחק אחד) אלא יותר ניהול, גם זה נותן עוד קמפיין ולא רק עוד משחק - ובעיקר כי בגלל החוזק של אירופה, אפשר יחסית להצליח בטורניר כמו המונדובסקט ולהגיע משם לקדם אולימפי - אני חושב שכל הנבחרות האירופאיות שהיו במונדובסקט הגיעו לפחות לקדם אולימפי. אז עוד קמפיין. אבל יותר משמעותי - בדיוק בגלל מה שרשמת, השחקנים המובילים בארה"ב יגיעו לטורנירים הגדולים - יורובסקט, מונדובסקט, קדם אולימפי. אז עוד טורניר (שיוביל לעוד טורניר) זה גם מקסום של ההופעות של שחקנים כמו אבדיה, שרף ובשאיפה האחרים בנבחרת.

ומפה אני חוזר למוקדמות של המונדובסקט - צריך להסתכל על זה אפילו ברמה הטקטית. בסוף בשביל לעלות צריך לעבור 2 נבחרות מבין גרמניה, קרואטיה, לטביה ופולין. לא בלתי אפשרי. זה נכון שהיורוליג וה-NBA בעייתי בחלונות, אבל זה בעייתי לכל הנבחרות. צריך מעכשיו לבנות תכנית - לדוג' יש חלון קריטי בסוף נובמבר, משחקים מול גרמניה וקרואטיה. לשם צריך לנסות לסגור עם הקבוצות שמדר וסורקין מגיעים בכל מחיר. החלון שאחרי הוא בפברואר, שני משחקים מול קפריסין, אפשר לסגור עם הקבוצות שלשם שחקני היורוליג לא יגיעו. החלון השלישי ביולי בעוד שנה, אין סיבה שלא יגיעו כולם, ל-2 משחקים, כולל אבדיה ושרף. אותו דבר אח"כ בהצטלבות עם הבית השני.

ועל כל זה - מאמן בכיר יותר מבית הלחמי לא תלוי בשום דבר חוץ ממאמץ של האיגוד. לשדרג את האפשרויות בעמדת המתאזרח זה גם משהו שתלוי באיגוד. אין סיבה שלא יהיו 2 מתאזרחים, אחד גארד ואחד שחקן פנים, שבוחרים ביניהם בהתאם לכושר, לצרכים של הסגל והזמינות לחלונות. קרינגטון ומוטלי זה בול, קרינגטון לחלונות במהלך העונה, זה בדיוק השחקן שינצח את קפריסין, מוטלי למשחקים החשובים בקיץ. אני משתגע מהגישה של "בשביל מה לאזרח את מוטלי, יש לנו את קרינגטון".

את התפיסה הקשוחה של האזרוח במדינה אנחנו כנראה לא נשנה.
ברגע שהוחלט שמאפשרים אזרוח מיוחד אחת ל4 שנים יותר מזה אנחנו לא נקבל.
הפתרון נמצא במקומות אחרים- מתאזרחים לא מיוחדים ומקסום ישראלים.
מכבי החתימה השנה את ליף ואת הבחור ההוא מהליגה השבדית.
אם רוצים במקום קרינגטון עומק בגבוהים, אז צריך לנהל מדיניות מקל וגזר חכמה ועיקשת מולם.
מתאזרח שמסרב לנבחרת לא יוכר כמתאזרח, שחקן שיסרב לנבחרת יקבל קנסות והשעיה ממשחקים.
זה המקל, הגזר יהיה גם בתדמית, למתאזרחים ברור מה הגזר.
לשחקן כמו ליף ואחריו אבייב ושארפ כדאי כבר עכשיו לחשוב על מענק על הישגים שיינתן לכל שחקני הנבחרת (נניח עליה לטורניר, עליית שלב וכד')
נכון שזה לא מוטלי, אבל ליף זה שדרוג גדול על כל מה שיש חוץ מסורקין,
ויש סיכוי טוב שגם המתאזרח החדש יכול לתת עומק בגבוהים למקרה שנצטרך.
וזה גם יוכל לתת דחיפה למקרים כמו וולף, אבייב ושארפ.

בסוף, תמיד יכול להיות חוסר מזל מכל מיני כיוונים,
צריך למקסם את מה שכן בשליטתנו.

עמנואל שארפ לא ישראלי לגמרי?

ואם מותר לי, מהמעט שראיתי אותו ביוסטון, לא נראה לי שהוא הולך להיות שחקן גדול, ספק אם ברמה של שחקן נבחרת.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

זה בדיוק ממחיש את מה שאני אומר.
ברגע שזו השיטה - גם אם יש לך שחקני NBA (והלוואי שנגיע לשלישייה שכזו כמו של קרואטיה), זה לא מבטיח לך כלום בעקבות כל המסלולים/חלונות/עיוותים על פני לוח השנה.
אני מזכיר למשל שבקיץ 2023 היה טורניר קדם-קדם אולימפי שבו שיחקנו פחות או יותר בסגל ב' (ברמת העובדה, לא ברמת הביקורת/תחקיר של זה עכשיו).

מסכים עם שאר הנקודות, ובפרט על המתאזרח ("לבנות" על אחד למשך 4 שנים עם כל סוגי הטורנירים והחלונות - לא רציני).
לדעתי תהיה בעיה מול הפועל ירושלים - במובן מסוים זה "לא הוגן" לצפות שכל הסגל הישראלי שלהם יגיע לכל חלון, כאשר הפועל ת"א ובפרט מכבי ת"א ("בפרט" בגלל מקרים כמו בלאט, ליף וכו') יעשו כרצונם (גם אם משחקי יורוליג זו סיבה טובה, אבל לא אבסולוטית - בפרט עבור שחקנים שגם ככה לא קריטיים ביורוליג כמו לביא, טימור, פלטין, שגב וכו'). אולי אפילו לדאוג ששיבוץ משחקי ליגת העל יותאם לחלונות בצורה כזו או אחרת (לא נרצה שהפועל ירושלים תתחרה עם התל-אביביות מיד בתום חלון נבחרת למשל - זה יפגע בתמריץ שלהם לשחרר שחקנים לנבחרת וכו'). אבל לצפות לשת"פ בין האיגוד למנהלת זה כנראה מוגזם...

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

כן, שארפ ישראלי "לגמרי" (לא מתאזרח).

ראיתי לא מעט משחקים של שארפ ביוסטון בשלוש השנים האחרונות. הם קבוצה שמשחקת לאט, עם סקור נמוך, כדורסל לא אטרקטיבי במיוחד והתבססות על הגנה חזקה, אז שחקנים לא תמיד נראים טוב. בניגוד למה שהיה נראה בגילאים הצעירים, הוא הפך שם לגמרי לשחקן משלים, שלא ממש יוצר לעצמו או לאחרים. אבל הוא יופי של שחקן משלים -- 3-אנד-D קלאסי, עם הגנה טובה מאוד (גוף חזק שיכול להתמודד גם עם סמול פורוורדים) וקליעה טובה עם טווח גדול ושחרור מהיר, כולל היכולת לקלוע בתנועה ולא רק כשהוא נייח (41% משלוש בשנה האחרונה ו-87% מהקו). אי אפשר לדעת בודאות, אבל לדעתי הוא כן יוכל לעזור לנבחרת בתפקיד מוגדר. יוצרים בשאיפה יהיו לנו עם אבדיה, מדר, שרף ואולי גם מאייר. 3-אנד-D ברמה גבוהה זה משהו שתמיד טוב שיהיה ולא משהו שנבחרת ישראל מתברכת בו.

ברור שיש הגרלות ומזל שמקשה, אבל בניהול נכון אתה מצמצם את הסיכון הזה. אני לא בקיא בנבחרת קרואטיה, האם גם למשחק מול בוסניה הם הגיעו בסגל המקסימלי האפשרי באותה נקודת זמן. בניהול נכון, הרכיב של המזל מצטמצם ולאורך זמן לא משמעותי.
אני מבין את הקושי מול הקבוצות וברור שחלק ממה שצריך לקרות זה שת״פ יותר טוב בין האיגוד והמנהלת. זו צריכה להיות משימה לאומית ואז אני בטוח שאפשר למצוא פתרונות לחלונות שנופלים על היורוליג.
גם בנושא האזרוח כל 4 שנים - חד משמעית משהו שאפשר לשנות אם זה פרוייקט לאומי.

אני מאד בעד המקל והגזר, רק שאתה לא יכול לתת סנקציות למתאזרחים שאתה לא נותן לישראלים מלידה - קנסות ומניעת משחקים בליגה. אפשר להחיל את זה על כולם אבל אני חושב שהגישה המקובלת (ולדעתי הנכונה) שלנבחרת מתייצבים כי רוצים, לא כי מכריחים. אפשר בהחלט להתנות את המעמד של המתאזרחים בליגה בזמינות רציפה לנבחרת. לא מתאים אחרי שנתיים להמשיך בנבחרת, יתכבדו ויחזרו לסטטוס של שחקן זר.

נציין שערוץ הספורט ישדר בערוצים שלו את רוב משחקי אליפות אירופה .חגיגה של כדורסל

ערוץ הספורט עם דירוג השחקנים המובילים, שם את אבדיה במקום ה-7, וטוען שיש לו קייס גם למקום 4-5. לדעתי זה מאד אופטימי, כי מקום 4-5 אומר שהוא עוקף שחקנים כמו שנגון וואגנר, שהם במומנטום טוב מאד בשנים האחרונות (על מרקאנן אפשר לטעון שהוא פחות במומנטום חיובי).
https://www.sport5.co.il/articles.aspx? ... cID=514383

YNET עם דירוג דומה, שמים אותו במקום ה-8 שהוא לדעתי הדירוג שלו
https://www.ynet.co.il/sport/worldbaske ... bk4wx0zfex

8 המקומות הראשונים די דומים בין הדירוגים, במקומות 9-10 ערוץ הספורט שם את ווצ'ביץ' ושרודר, YNET את אלדאמה ויאבוסלה.

מה שבטוח, בין אם דני מקום 7 או 8, זה בעיקר מתבסס על היכולת שלו ב-NBA. אם היו עושים דראפט לקראת אליפות אירופה (כמו שבערוץ הספורט מציינים...), מרקאנן הרבה מעליו ואולי גם שחקנים כמו ווצ'ביץ' ובעיקר שרודר. דני מגיע בפעם הראשונה במעמד בכיר מאד לאליפות, ויש ציפיות גבוהות ממנו. להיות השחקן ה-7 או ה-8 באליפות יהיה אדיר, אבל דורש ממנו לתת חתיכת קפיצה ביכולת שהוא הפגין עד עכשיו בנבחרת.

אני לא מתחבר ל"סיקור הישראלי" לקראת האליפות, ובפרט לנושא אבדיה.
שמעתי בכמה פודקאסטים שמציינים מפורשות את הנתון של 2/26 שלוש שקלע במשחקי ההכנה (עדיף לציין מאשר להתעלם, זה נכון), ואומרים כמעט פה אחד שהם "לא מודאגים מכך". אני סופר מודאג - אמנם סביר שלא יקלע גם באליפות עצמה סביב 10% לשלוש... אבל כעת כבר קשה להמר על איזה 40% מרשימים, אלא משהו יותר צולע סביב 25% נניח.
לגבי הרשימות (שתופסות חלק יותר מדי גדול מהסיקור - מישהו ראה כתבות סקאוטינג של ממש על היריבות שלנו, כתבות רציניות על המועמדות לזכייה?) - לא ברור מה הן באות לבטא. מישהו חושב שמצבה של נבחרת גרמניה היה טוב יותר אילו אבדיה היה שם במקום וגנר? איך תיראה הרשימה בדיעבד אם שרודר (שמצטיין תדיר במדי בנבחרת) יוביל את גרמניה לזכייה ויזכה ב-MVP (לא תסריט מופרך) בעוד ישראל תעוף בשמינית הגמר עם טורניר פושר של אבדיה?

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

רוב הסיכויים שישראל תעוף בשמינית הגמר גם אם אבדיה ייתן טורניר טוב מאד, גם אם ייתן טורניר פושר וגם אם ייתן טורניר חלש.
אבדיה במצב מאד דומה למרקאנן לפני הטורניר הקודם. מרקנאן נתן שם הצגה כולל בשמינית הגמר בנצחן על קרואטיה. זה צריך להיות התרחיש שאליו אבדיה מכוון, ה-best case scenario (כולל העונה שאחרי ב-NBA).
אגב, בטורניר הקודם אבדיה היה עם 33% ל-3, אבל בשני ההפסדים שעלו לנו בהדחה (צ'כיה ופולין) הוא היה רק עם 2/11

אני קונה 33% לשלוש מצד אבדיה באליפות, בתוספת 75% מהעונשין.
אני בטוח שהוא יקלע באחוז גבוה בהרבה ל2 הפעם, במיוחד אם שני האספקטים האחרים יהיו סבירים.

אם אפשר להתנחם קצת מההכנה, זה שברוב המשחקים ים מדר לא שיחק. הוא לא רק שחקן מאד חשוב, הוא גם יכול להיות משמעותי מאד לאבדיה, להוריד ממנו את העול של הובלת הכדור ויצירת המצבים (והם גם מתואמים מהרבה שנים בנבחרות הצעירות), מאד יכול להיות שים מדר ביכולת דומיננטית תאפשר לאבדיה לקלוע הרבה יותר טוב (וגם לאבד הרבה פחות).
וכן, סימן שאלה גדול אם מדר יכול להיות ביכולת דומיננטית באליפות הזו.

שרודר הוביל את נבחרת גרמניה לתואר אלופת העולם עם 19 נקודות ו-6 אסיסטים למשחק ונבחר ל-MVP של האליפות לפני שלוש שנים. בגביע העולם שלפני היו לו 20 נקודות ו-9 אסיסטים למשחק. בשלוש אליפויות אירופה הקודמות: 24 ו-6, 22 ו-7, ו-21 ו-6. גם באולימפיאדה בשנה שעברה הוא היה עם 17 ו-8, כשגרמניה מסיימים במקום הרביעי לפני נבחרות כמו קנדה של שיי ויוון של יאניס. הוא שחקן על בנבחרות, שלא מקבל את ההערכה שהוא ראוי לה.

מרקאנן סיים את אליפות אירופה הקודמת עם 28 נקודות, 8 ריבאונדים ב-54%, 41% ו-91% וגם הוביל את פינלנד לרבע הגמר עם ניצחון ענק על קרואטיה (43 נקודות לפיני).

סנטי אלדמה בגיל 21 קלע 20 נקודות במשחק מכריע מול קנדה של שג"א, בארט, דורט ועוד באליפות העולם וכמעט הוביל נבחרת אפורה של ספרד לניצחון במשחק (קנדה חזרה מפיגור 10 ברבע הרביעי).

ווצ'ביץ' באותו טורניר: 20 נקודות ו-9 ריבאונדים למשחק.

כולם מוכחים הרבה יותר מדני והראו יכולת להצטיין בפיב"א עם הנבחרת.

אם אני צריך להגן על הדירוגים האלה, אז הייתי אומר שהם נקבעים לפי היכולת ב-NBA בשנה האחרונה, ואז הגיוני שדני לפני שרודר או אלדמה.
אבל די ברור שיש שחקנים שמצטיינים יותר בטורנירי פיב"א, שרודר הדוגמא הכי בולטת, כנראה יחד עם פאטי מילס.
דני עוד לא הראה שהוא יכול להביא את היכולת של ה-NBA לטורניר, אבל עכשיו זו בדיוק ההזדמנות שלו.

אגב, אפרופו הצטיינות בנבחרת - אם משווים את הדור הקודם של האירופאים המובילים (נוביצקי, גאסול, פארקר) לדור הנוכחי (יוקיץ', יאניס, לוקה) - אז הדור הנוכי כנראה יותר דומיננטי ב-NBA אבל ברמת הנבחרת עדיין לא השיגו מה שהדור הקודם השיג - נוביצקי וגאסול לקחו MVP של היורובסקט והמונדובסקט, פארקר של היורובסקט. כולם הובילו את הנבחרות שלהם להישגים מרשימים. זה יכול להשתנות בעוד חודש, אבל יוקיץ' יאניס ולוקה לא לקחו MVP, לוקה אמנם לקח אליפות אבל זו עדיין הייתה הנבחרת של דראגיץ'.