|
עמדה מעניינת היא עמדה מס׳ 2. יש בה מעט מאד כוכבים (רק ארבעת הראשונים לדעתי הם שחקנים שיכולים להוביל קבוצה לאיפשהו… אולי החמישי והשישי קצת גם) אבל בערך 20 שחקנים שיכולים במצבים מסוימים להיות כמעט אינטרצ׳יינג׳בל בתלות בצורך הקבוצה ובשאר השחקנים בה. לכן גם רשימת המוזכרים תהיה ארוכה מתמיד. בעיון מהרשימה שלי שנה שעברה, גם אז היו לי את אותן מחשבות בדיוק. כמעט שלושים שחקנים שהם בין 2-3 השחקנים הטובים בקבוצה, אבל מעט מאד מהם הם השחקן הכי טוב בקבוצה. מוזר הנ.ב.א של היום. מוזר. בכל מקרה, זה אומר שכנראה שיהיו הרבה סקנד גארדים ברשימת ה-100 הסופית שלי.
הרבה שחקנים יש כאן שיכולים להיחשב לפוינט גארדים, אבל העדפתי לשים אותם כאן (בראש ובראשונה הארדן מן הסתם, אבל גם הירו, סאגס וכו׳). יש גם כמה שחקנים שאזרוק לעמדה מס׳ 3 (ג׳ימי באטלר, טריי מרפי, וגם לווגנץ כי יש גבול לכמה שחקנים באוקלהומה יכולים להיות מסווגים כ-2)
אך נתחיל עם רשימת ה HM
הסקוררים שאוהבים את הכדור ביד
לכל השחקנים האלה יש לפחות 50 אחוז אפקטיבי ולכן הם שווים אזכור. יש שחקנים שאנשים יחשבו שצריכים להיות כאן אבל הם לא כאן בגלל שאין להם 50 אחוז אפקטיבי…
עמנואל קוויקלי (טורונטו) - שווה הרבה נקודות ביעילות סבירה (>50% אפקטיבי) בקבוצת תחתית.
קאם תומאס (ברוקלין??) שווה הרבה נקודות ביעילות סבירה (>50% אפקטיבי) בקבוצת תחתית. צריך עדיין לחתום על חוזה.
אנפרני סיימונס (פורטלנד) - שווה הרבה נקודות ביעילות סבירה (>50% אפקטיבי) בקבוצת תחתית
שיידון שארפ (גם פורטלנד) - שווה הרבה נקודות ביעילות סבירה (>50% אפקטיבי) אבל לא מסוגל לקלוע מהשלוש (31%) בקבוצת תחתית. רק אציין שהסיבה ששארפ פה למרות שהוא קולע פחות טוב, מוסר פחות טוב וכו׳ מסיימונס, כי בעוד הראשון הוא מוצר מוגמר, יש מצב ששארפ עוד ישתפר.
ג׳ורדן פול (עבר לפליקנס) - שווה הרבה נקודות ביעילות סבירה בקבוצת תחתית, רק שאצלו זה גם קצת יותר מצחיק. לנצח אזכור שהוא היה חלק אינטגרלי מקבוצת אליפות.
סי.ג׳יי מקאלם (עבר לוושינגטון', 14 אשתקד) - לכאורה אותו אבטיפוס, למעשה בניגוד לקודמים במיני-רשימה הזאת, הוא כבר די זקן, ומתחיל להיות די פצוע, אבל גם הוא שווה הרבה נקודות ביעילות סבירה בקבוצת תחתית.
מאליק מונק (סקרמנטו), לא אמור להיות בקטגוריה הזאת כי מסורתית הוא ״צלף״. רק שעם 32.5 אחוז מהשלוש בעונה האחרונה ויוסג׳ קצת מוגזם, נדמה לי שהוא עבר לקטגוריה הזאת דווקא…
הצלפים
בוגדן בוגדן (קליפרס) - פרצוף הילד הזה כבר בן 33. קריירה מפוספסת מעט לדעתי, יחסית לכשרון. אבל אולי יבוא לעונה בתור אלוף אירופה.
נורמן פאוול (עבר למיאמי) - עונת שיא, וכבר בנוהל עם יותר מ 40% מהשלוש. אני רק לא בטוח אם עונת שיא בגיל 32 אומרת יותר עליו, או יותר על הארדן ועל העובדה שלא היו בקליפרס קלעים רציניים בריאים בשנה האחרונה. עדיין שחקן לא איכס.
ברדלי ביל (קליפרס) - מה שהקליפרס יגלו זה שלמרות שהאיש הזה כן איפס את הכוונת בשנתיים האחרונות (39 אחוז בשנה האחרונה, יותר מ 40 אחוז שנה קודם, אחרי כמה וכמה שנים של 30 אחוז וקצת), הוא שחקן פחות טוב מפאוול, ולדעתי בהרבה. אחד האובר-רייטד הגדולים בתולדות הליגה. שחקן כן איכס.
קליי תומפסון (דאלאס, 9 אשתקד) - זאק הארפר שם אותו במקום החמישי!! ואין לי מושג מה הוא חשב לעצמו. מת על השחקן הזה, הול אוף פיימר מובהק ,אבל סוס מת.
טיי ג׳רום (עובר לממפיס) - עוד שחקן לשעבר של הווריורס (יחי ההבדל) נתן 60 אחוז אפקטיבי ו 43 אחוז מהשלוש בקבוצת צמרת של ממש, בתור אחד השחקנים המשתפרים של הליגה. נראה אם ייקח את זה גם בעוד קבוצה או שיחזור להיות זניח.
דונטה דיוינצ׳זו (מינסוטה, 8 אשתקד) - אחרי מה שחשבתי שהיתה עונת פריצה בניקס, חזר להיות סתם שחקן שקולע באחוזים טובים מאד, אבל בווליום נמוך, אמנם שחקן הגנה סביר מאד אבל בגדול לא תורם יותר מדי באספקטים אחרים.
מאליק ביזלי (דטרויט??) מסכן. פספס חוזה בגלל חשד להימורים דווקא אחרי שנת חוזה. נראה איפה ישחק והוא בגדול לא יודע לעשות כלום (אסיסט ורבע, ריבאונד וחצי.. משהו כזה) במשחק חוץ מאשר לקלוע מהשלוש המון ובדיוק מדהים (42 אחוז)
אייזאה ג׳ו + ארון וויגינס (אוקלהומה) - שני צלפים שאין דברים כאלה (במיוחד הראשון, אבל השני זז יותר טוב עם הכדור) שקולעים דאבל פיגר בממוצע בקבוצה אלופה. ביחד הם נותנים תרומה פשוט אדירה. גם בנפרד.
גאוני ההגנה:
אלכס קארוסו + קאסון וואלאס (אוקלהומה סיטי) - הראשון הוא די אנד 3 ברמה הכי גבוהה שיש (במיוחד ה״די״). נודניק שאין דברים כאלה. היה שווה אליפות. השני אולי קולע פחות אבל שומר לא פחות. מדהימה הקבוצה הזאת של הת׳אנדר. מדהימה.
ג׳יילן סאגס (אורלנדו) - אחרי הרבה התלבטויות ואחרי שהייתי בטוח שהוא יהיה ברשימה העיקרית, שמתי אותו כאן. בעיקר בגלל שהוא פשוט לא שיחק מספיק בשנה האחרונה (35 משחקים בלבד) בשביל להוכיח שהוא כאן כדי להישאר, אבל יצויין שאני מקווה מאד שכן ובכלל מבסוט מאד מאורלנדו. יצוין גם שהיעילות ההתקפית שלו כרגע מזעזעת. (פחות מחמישים אחוז אפקטיבי). אם כי שנה קודם לכן היא היתה דווקא ממש מעולה.
הרשימה העיקרית:
15. אר.ג׳יי בארט (טורונטו, 12 בדירוג הקודם., 21 נק׳ ,6.5 ריב׳, 5.5 אס׳, 35 אחוז מהשלוש). למרות שהוא ירד באחוזים שלו מהשנה הקודמת שהיתה טובה הרבה יותר. הוא עדיין ממצב את עצמו כשחקן החשוב ביותר של קבוצת תחתית. אז למה הוא לא יחד עם שאר הסקוררים מה hm? בעיקר בגלל שהאול ארואנד שלו טוב הרבה יותר, ואני חושב שבקבוצת צמרת הוא יכול לתת אימפקט של ממש. מקווה שהגארד הגדול הזה עוד יגיע לקחת כזאת.
14. בנדיקט מת׳ורין (אינדיאנה, 16 נק׳, 5.5 ריב׳, 34 אחוז מהשלוש). אותו גוף כמו בארט, יותר חור שחור ממנו ואחוזים פחות טובים? רק מה. בניגוד לבארט הוא הוכיח שהוא יכול לתרום בקבוצה שעוברת הרבה משחקי פלייאוף. ולמעשה, היה לא פחות ממעולה בחלק גדול מאד מהריצה האדירה של הפייסרס. אדריכל הניצחון במשחק 3 בגמר, שגם היה השחקן הטוב ביותר בקבוצה (ברגע שהליבורטן נפצע) במשחק 7,.
13. אוסטין ריבס (לייקרס, 20 נק׳, 4.5 ריב׳, 6 אס׳, 38 אחוז מהשלוש) - שחקן ההגנה הלא קיים הזה, הוא שחקן התקפה יצירתי במיוחד באחת הקבוצות המתוקשרות בליגה. רואה אותו המון, מת על הכדרור ועל ראיית המשחק. האם יש סיכוי שהוא יקפוץ מעל לברון, בתור השחקן מס׳ 2 בקבוצה? האמת היא שאני חושב שכן, רק חבל שגם השניים האחרים לא שומרים מי יודע מה.
12. כריסטיאן בראון (דנבר, 15.5 נק׳ , 5 ריב׳, 40 אחוז מהשלוש ו 63% אפקטיבי מדהים) - מלבן רזה אחד ללבן רזה אחר. אחד השחקנים היעילים בליגה. השאלה היא רק האם זה בגלל יוקיץ׳. יש מצב. כך או כך, אתלטי בהרבה משהיה אמור להיות, סקורר מעולה, והרבה יותר מסתם ״השחקן השישי של הקבוצה״, אלא חבר חמישייה של ממש בקבוצה שיכולה לשאוף לאליפות.
11. ג׳יילן גרין (7 בדירוג הקודם. עבר לפניקס, 21 נק׳, 4.5 ריב׳, 3.5 אס׳, 35% מהשלוש ובקושי 50 אחוז אפקטיבי). הסקורר מס׳ 1 של הקבוצה מס׳ 2 במערב לא יכול להיות לא מדורג. אבל מי שפעם היה הבטחה עצומה ודורג אצלי חמישי לפני שנתיים רק מדרדר.. נתן פלייאוף רע מאד עם משחק אחד שבו הכל התחבר מול הווריורס (38 נקודות) ועוד שישה בהם שום דבר לא התחבר (19 מ-61 מהשדה, 5 מ-26 מהשלוש בששת המשחקים האלה). יש מצב שזה חבלי נעורים של פלייאוף ראשון לילד צעיר. ויש גם מצב שלא. האם יגאל את עצמו בפניקס? נראה.
10. דייסון דניאלס (אטלנטה, 14 נק׳, 6 ריב׳, 4.5 אס׳ , 3 חט׳, 54 אחוז אפקטיבי) - 35 שנה עברו מאז הפעם האחרונה ששחקן חטף 3 כדורים בממוצע למשחק בעונה שלמה. בחיי שחשבתי שהתקופה הזאת כבר לא תחזור בימי חיי. אלווין רוברטסון עשה את זה אז (וגם סטוקטון וכאלה). בקיצור, אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה עם הידיים הכי זריזות בליגה (כמעט 6 דפלקשנים למשחק. וכמעט 2 יותר מהבא אחריו…) כשגם בהתקפה הוא בסך הכל סביר מאד, אם כי שיפור קטן נוסף באחוזי השלוש שלו (34 אחוז כרגע) לא יזיקו. מה שעוד פחות יזיק זה גם קצת הצלחה קבוצתית. כי אטלנטה, גם איתו, היא עדיין קבוצה לא משהו. בכל מקרה, שחקן מיוחד מאד.
9. זאק לאווין (סקרמנטו, 15 בדירוג הקודם. 23 נק׳, 4 ריב׳, 4 אס׳ , 61 אחוז אפקטיבי ו 45 אחוז מהשלוש. שניהם פנומנליים) תמשיכו לצחוק על האיש האתלטי הזה שאמנם לא הוכיח שהוא יכול לשחק בקבוצה מנצחת (אבל גם לא היתה לו הזדמנות של ממש), ושקבוצות היו לפעמים יותר טובות בלעדיו מאשר איתו (שיקגו לפני שנה) - אבל להתווכח עם יכולת בחירת הזריקות שלו, ועם העובדה שלמרות שהוא פעם היה חור שחור, הוא ממש לא כזה היום, אי אפשר. יש מצב שגם הוא יהיה אחד מאותם סקנד גארדים שבחיים לא יקבלו הזדמנות לשחק בקבוצה עם שאיפות, וחבל. אבל שחקן הוא כן.
8. ג׳וש הארט (ניקס, 11 אשתקד. 13.5 נק׳, 9.5 ריב׳, 6 אס׳. 58 אחוז אפקטיבי). אז בסדר, לקלוע (33 אחוז מהשלוש) הוא לא ממש יודע, אם כי קשה לומר שהוא איזה קונוס התקפי בקבוצה ה חמישייה-סנטריק של הניקס. (נראה מה יהיה עכשיו כשת׳יבודו לא שם). אבל אחד הריבאונדים הטובים בכל הזמנים פר אינץ׳, שחקן הגנה מעולה. אחד הלוחמים הגדולים בליגה (ראשון ב loose balls לפני אחד, דייסון דניאלס). ובלי שום ספק נכס לכל קבוצה, לפחות על המגרש. הבנתי שיש עליו ועל אופיו רינונים מחדר ההלבשה. אז יש…
7.טיילר הירו (מיאמי, 10 אשתקד. 24 נק׳, 5 ריב׳, 5.5 אס׳.56 אחוז אפקטיבי, 37.5 אחוז מהשלוש). כבר שנים אני תוהה מה יקרה לאחד השחקנים האטרקטיביים ביותר בליגה, כשהוא סוף סוף יהיה בריא, והתשובה - שחקן טוב. לא כוכב על, לא שחקן שיכול לסחוב קבוצה אבל שחקן טוב מאד ואולסטאר מוצדק. לעוכריו, משחק מס׳ 4 בסוויפ מול קליבלנד, בו הוא החטיא כמעט הכל, לא הצליח לחדור, החטיא 8 מ 9 השלשות שלו וסיים עם 4 נקודות. לזכותו, תצוין העובדה שהוא בכל זאת הגיע לשם, קלע 68 נקודות בשני משחקי פליי-אין ומיאמי עלתה לפלייאוף מהמקום העשירי במזרח. כך שבסך הכל, הנט נט שלו חיובי מאד. אוהב אותו.
6. ג׳יימס הארדן (קליפרס, 13 בדירוג הקודם. 23 נק׳, 6 ריב׳, 9 אס׳. 35 אחוז מהשלוש אבל רק 50 אחוז אפקטיבי) - נתן את העונה הטובה שלו מזה שנים, ובגיל 36 נראה יהיה. אבל צריך לומר את האמת - מי שפעם היה הבול הוגר הכי מובהק בתולדות הליגה, הפך להיות מנהל משחק בחסד עליון. תכל׳ס, הוא פוינט גארד שמשחק כפוינט גארד, אבל מסורתית הוא כבר זקן מדי לעבור לעמדה אחרת בדירוגים שלי. ועדיין, אחד המוסרים הטובים בליגה ושחקן שבלי שום ספק בכלל משפר את השחקנים לידו (תשאלו את פאוול ואת זובאץ׳ שנתנו עונות קריירה). לחובתו, הוא כבר לא ילמד לשחק במשחקים מכריעים בפלייאוף כש-7 נקודות במשחק 7 בסדרה הגדולה מול דנבר, היא עבורו ״בנוהל״.. כל דבר אחר היה הפתעה. לזכותו, בכל זאת, הם הגיעו למשחק 7 כשהוא משמש כאדריכל הנצחון במשחק מס׳ 6.
כך או כך, אני לא רואה את קבוצת בית האבות של הקליפרס עושה משהו השנה, וגם אם כן - אין לי שום ספק שהוא עוד פעם יעשה במכנסיים ברגעי ההכרעה. אבל אתם יודעים מה, בניגוד לסקנד גארד ההיסטורי האחר של העשור האחרון (קליי תומפסון), לפחות הארדן והזקן שלו, עדיין רלוונטיים.
5. דזמונד ביין (עבר לאורלנדו, 5 גם בדירוג הקודם. 19 נק׳, 6 ריב׳, 5.5 אס׳, 57 אחוז אפקטיבי, 39 אחוז מהשלוש). הכי גארד של פעם שיש. הוא מבחינתי המשך ישיר של שחקנים מג׳ו דומארס ועד קריס מידלטון. יעיל בטירוף, משחק הגנה כמו שצריך, מרווח משחקים, עושה תמיד את הדבר הנכון. הולך להיות נכס עצום באורלנדו אחרי שנים בממפיס. ונדמה לי שאיתו (וסאגס בריא), המג׳יק יכולים להשתדרג עד המועמדים מס׳ 1 לגמר הליגה מטעם המזרח השנה, לפחות בפנקסי.
קצת כמו הירו, גם הוא נתן פלייאוף בינוני מאד בהפסד בסוויפ בסיבוב הראשון (אם כי מול האלופה שבדרך ובכל זאת עם שני משחקים טובים מאד) אבל הוא גם נתן פליי-אין מעולה והרבה משחקים טובים מאד לאורך השנה. לא כוכב וגם לא בנוי כמו כוכב, אבל נכס הוא כן.
4. ג׳יילן בראון (בוסטון, 3 אשתקד, 22 נק׳, 6 ריב׳, 4.5 אס׳, אחוזים לא משהו לכתוב עליו הביתה). נדמה שדווקא אחרי האליפות וה MVP גמר (הלא לגמרי מוצדק) שלו, הוא לקח בשנה האחרונה צעד אחורה (או שטייטום לקח עוד צעד קדימה) והפך באופן מובהק אף יותר לשחקן מס׳ 2 של הקבוצה. גם אם מדובר בלא סתם קבוצה אלא באלופה היוצאת. בתור שחקן שאני לא באמת סובל (כי כמו בוסטונאי ממוצע, גם הוא סוג של דוש), אני מקווה שהשנה כשהוא אשכרה יצטרך להוביל קבוצה, הוא ייכשל בגאון. אבל עדיין, קשה להתעלם מכך שהוא עדיין אחד מהטובים בביזנס בשני צידי המגרש. לפחות כל עוד לא יוכח אחרת (אינשאללה) השנה.
3. דונובן מיצ׳ל (קליבלנד, 4 בדירוג הקודם' 24 נק׳, 4.5 ריב׳, 5 אס׳, 53 אחוז אפקטיבי, 37 אחוז מהשלוש). אני מניח שאני קצת מפתיע בכך שהאיש הזה, שבגדול אפשר לומר שהוביל את קליבלנד למקום הראשון במזרח בעונה הקודמת, מדורג במקום השלישי ולא השני. אבל זאת האמונה שלי, קודם כל, כי בסופו של דבר, קליבלנד לא הוכיחה את עצמה איתו כקבוצת פלייאוף טובה במיוחד וזאת למרות שהוא נתן פלייאוף אישי אדיר, אפילו בהפסד הקצת מביש מול אינדיאנה (ג׳נטלמן סוויפ), קשה לומר שהוא לא הגיע עם שני משחקי 40+ ועוד שני משחקי 30+. אבל איכשהו נדמה שכשהוא טוב, זה לא באמת כחלק מהשטף הקבוצתי, ושהוא לא באמת משפר את שאר הקבוצה. קליבלנד היא חתיכת קייס מוזר, אבל מיצ׳ל יצטרך לעשות איתה קצת יותר בשביל להוכיח שהוא באמת השחקן שהוא רוצה שנחשוב שהוא.
2. דווין בוקר (פניקס, הוביל את הדירוג אשתקד. 25.5 נק׳ ,4 ריב׳, 7 אס׳. אבל גם האחוזים החלשים בקריירה עם 52.5 אחוז אפקטיבי ו 33 אחוז מהשלוש). אני בהחלט יכול להבין שאני קצת משוחד בעדו לעומת מיצ׳ל שעשה הרבה יותר עם הקבוצה שלו. אבל בתור מישהו שחושב שדוראנט הוא נזק וביל הוא עוד יותר נזק, אני יכול להבין למה בוקר (שכבר כן עשה גמר ליגה לפני כמה שנים, בכל זאת) כן יכול לקבל קייס לשחקן הטוב יותר. קודם כל, בוקר, הוא מוסר נפלא, ויש לי תחושה שבלי דוראנט בקבוצה, הוא יחזור להיות שחקן של 30 נקודות. השאלה היא האם הוא יכול להיות שחקן של 30 נקודות בקבוצת פלייאוף, וקשה להאמין שבקבוצה שבה יש אותו, את ג׳יילן גרין, ובגדול שום דבר חוץ מזה, במערב החזק זה באמת יקרה. אבל אולי. בכל מקרה, אני אאחל לו לסיטואציה קצת יותר טובה, כשסוף סוף הוא משחק בקבוצה שאני יכול לא לתעב.
ועוד נקודה קטנה לקייס. הוא אולי לא הגיע לפלייאוף בשנה האחרונה, אבל הוא בן 28 ובתשע סדרות פלייאוף, יש לו חמש סדרות מנצחות, ובסך הכל 28 נקודות למשחק. לא רע בכלל…
1. אנט (מינסוטה, שני שנה שעברה' 27.5 נק׳, 5.5 ריב׳, 4.5 אס׳, 55 אחוז אפקטיבי ו 40 אחוז נהדרים מהשלוש). ככל שאני רואה אותו יותר, כך אין לי ספק שהוא לא באמת שחקן על. רק שחקן טוב מאד. הוא מאד אקספלוסובי, מאד חזק ואפילו עוד יותר אתלטי, וגם קולע היטב. אבל בסופו של דבר, השליטה שלו בכדור לא מספיק טובה, וגם יכולת ניהול המשחק שלו לוקה בחסר. כך שקשה לי מאד להאמין שהוא יסיים קריירה בתור שחקן היסטורי. אבל גם אם הוא לא שחקן היסטורי, הרי שכרגע הוא כן הסקנד גארד הטוב בעולם. כי מה שיש לו, הוא לא רע בכלל. ומה שיש לו זה גם גמר מערב שני ברציפות שזה מאד חביב. וגם אם הפעם שג״א ואוקייסי ניצחו אותו בלי תנאי (בדיוק כמו ששנה קודם לכן, לוקה ודאלאס עשו), הרי שבסופו של דבר, הישגים של ממש כבר יש לו. הוא צעיר, הוא כריזמטי, יש לו חיוך יפה, והוא סופרסטאר. אני רק לא חושב שהוא סופרסטאר היסטורי.
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
