|
העמדה החזקה בליגה? יש מצב טוב. כל 15 הראשונים וגם חלק חביב מאד מה hm ראויים מאד. אני לא יודע עדיין, אבל אתפלא אם כל ה 15 לא יהיו בין 60-65 הראשונים בליגה בדירוג המאה שלי, שייערך לאחר שאסיים גם את עמדת הסנטר.
ונתחיל עם אזכורי הכבוד.
טוביאס האריס אמנם דורג אצלי במקום ה-14 שנה שעברה, אבל התבגר בעוד שנה. שיחק בריא והיטב בדטרויט, כשהוא אמנם כבר לא אחד מהטובים בעמדה, אבל הוא כן היה הכרחי במהפך הגדול של הקבוצה בשנה האחרונה.
רוי הצ׳ימורה נראה כמו יאניס אבל לא משחק כמוהו, כמה גבוה וחזק, ככה רך. אבל מסוגל לקלוע הרבה בלייקרס.
סנטי אלדמה החליף את ברנדון קלארק בממפיס בתור הפאוור השני של הקבוצה, כנראה בגלל שהוא אשכרה מהווה איום מהשלוש מבלי להקריב יותר מדי בהגנה. קלארק - תלמד לקלוע!
טומני קמארה הוא הבולדוג ההגנתי של פורטלנד (כי אבדיה מתרכז יותר בהתקפה) וככזה הוא מהטובים בליגה, ובגלל שהקליעה שלו מהשלוש גם סבירה, הוא בסך הכל מהווה נכס בפורטלנד.
פי.ג׳יי וושינגטון הוא קלעי השלשות הגבוה של דאלאס, אמנם קצת סטריקי אבל עם 38% מהשלוש ועם 8 ריבאונדים קשה לומר שהוא לא תורם היטב בעמדה.
ג׳בארי סמית׳ מעלה חששות שהוא כבר לא יפרוץ, גם בגלל איי.קיו כדורסל לא משהו בכלל (תשוו לחברו ליוסטון - שנגון), חבל כי יש לו המון כשרון, אבל פחות שכל.
ג׳יידן מקדניאלס של מינסוטה חייב להיות מוזכר, לא בגלל ההתקפה שהיא יום מעולה, ושלושה ימים מעולה הרבה פחות, אלא בעיקר בגלל שלצד גובר הוא שחקן ההגנה טוב ביותר של קבוצת הגנה מעולה.
גם השנה אומר שפורטיס הוא אחלה שחקן. אחד הריבאונדים הטובים ברשימה וגם קלעי שלשות מצוין (אם כי בעונה פחות טובה), היה פצוע מדי השנה, ומקווה שזה לא יחזור על עצמו שוב במילווקי
ג׳ון קולינס כמעט נכנס אצלי לרשימה העיקרית אחרי עונה נוספת ומאד יעילה. רק שהוא עשה את זה ביוטה. השנה הוא מגיע לפקק גבוהים מסוים בקליפרס, ויהיה מעניין מאד לראות אותו שם.
הרשימה העיקרית:
15. פול ג׳ורג׳ (פילדלפיה, 4 אשתקד, 16 נק׳, 5 ריב׳, 4 אס׳,36 אחוז מהשלוש) - עמדת הכבוד מגיעה לאיש הזה שהיה קצת פצוע מדי השנה, וקשה לי כל כך מהר להוציא אותו מהרשימה העיקרית רק בגלל שנת נפל אחת, גם אם האיש בכל זאת בן 35. הנפילה ממקום 4 למקום 15 כבדה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא היה פצוע חצי מהעונה ובינוני בחצי השני, וכל זה בקבוצה מחורבנת. האם הוא יכול עדיין לגאול את עצמו ולחזור לעונה אחת להיות אחד מהטובים בליגה? יש מצב, אבל כרגע יש בעיקר ספק.
14. דריימונד גרין (ווריורס, 15 שנה שעברה', 9 נק׳, 6 ריב׳, 5.5 אס׳, 1.5 חט׳). עוד עונה שבה הכניסו אותו עמוק לחמישיות ההגנה של העונה ופיינליסט ברשימה העיקרית ל dpoy. עדיין שחקן הגנה מעולה שבמעולים (4.7- אחוז מהשדה ליריבים עליהם הוא שומר, שזה עדיין מהטובים בליגה גם אם כבר לא בעשרת המקומות הראשונים). חוסם, חוטף, מנהל משחק. קלע פחות טוב מאשר בעונה הקודמת, אבל לא בשביל זה הוא בליגה. ימשיך לשחק בקבוצת ה״האז בין״ של הליגה (שנדמה לי שבזמן כתיבת השורות יש לה רק 9 שחקנים בסגל) אבל היי - כנראה שהוא לא יצטרך לסבול את קומינגה השנה שם.
13. ארון גורדון (דנבר,12 בדירוג הקודם, 14.5 נק׳, 5 ריב׳, 3 אס׳, אבל עזבו את זה - 61 אחוז אפקטיבי ובעיקר 44 אחוז פסיכי שזה גם שיפור פסיכי עבורו מהשלוש) - השותף המושלם של יוקיץ׳, וחבל שנפצע והיה רק צל של עצמו במשחק 7 מול אוקלהומה (לכו תדעו מה היה קורה אם לא). דנבר היא קונטנדרית, ודנבר היא קונטנדרית גם בגלל שיש לה את אחד הפאוורים הטובים בביזנס. חכם, משלים מעולה את מי שצריך, מתבריין על כולם, ופתאום גם קולע שלשות. רק שיישאר בריא.
12. ציון ווליאמסון (ניו אורלינס, 7 בדירוג הקודם, 24.5 נק׳, 7 ריב׳, 5 אס׳, 57 אחוז אפקטיבי לשחקן שאפילו לא מנסה מהשלוש). הסטטיסטיקות שלו אדירות, הסטטיסטיקות המתקדמות שלו אדירות, כשהוא על המגרש הוא נפלא. אבל את כל המספרים האלה הוא עשה ב 30 משחקים בדיוק. שוב. ונכון, הוא שוב נותן קיץ רזה במיוחד (בחיי, הוא נראה כמו גרסה נמוכה של יאניס פתאום, אבל ככה זה בתמונות קיץ). מהאתלטים והחזקים של הליגה, בטח היום, כנראה בכל הזמנים. אבל הבריאות והמשמעת - מה יהיה עליהם?
11. לאורי מרקאנן (יוטה, 9 בדירוג אשתקד, 19 נק׳, 6 ריב׳, 52 אחוז אפקטיבי, 35 אחוז מהשלוש) - צריך לומר את האמת, הוא נתן מספרים חלשים מאד, והוא נתן אותם בקבוצה חלשה מאד, כשהוא גם פצוע כמעט חצי מהעונה (47 משחקים בלבד). אז נכון, הוא שוב נתן טורניר קיץ מדהים עם פינלנד, אין ספק, והוא כבר הוכיח בנ.ב.א שהוא מסוגל לעשות המון, אבל כאמור - קשה להתעלם מעונה מחורבנת בקבוצה מחורבנת, ועם כל הכבוד לפינלנד, יוטה קצת יותר רלוונטית.
10. סקוטי בארנס (טורונטו, 19.5 נק׳, 7.5 ריב׳, 6 אס׳, 48 אחוז אפקטיבי, 27 אחוז מהשלוש) - מצד אחד, העובדה שהאול אראונדר החזר והנהדר הזה נמצא רק במקום העשירי כאן, היא תעודת כבוד לעמדה. מצד שני, קשה להתעלם מכך שהוא קלע השנה באחוזים גרועים ממש ושטורונטו שלו היא קבוצה, אפעס, לא משהו. אז נכון, יש מצב שהאחוזים הגרועים הם גם בגלל שהוא לוקח על עצמו יחסית הרבה, ושאם הוא ימצא את עצמו בסיטואציה של קבוצת צמרת, כמו למשל שארון גורדון מצא, אחרי עונות רבות באורלנדו, - הוא יוכיח שהוא יותר (ונדמה לי שאכן כך, מהצפייה בו) אבל נטל ההוכחה לגמרי עליו. אני בעדו.
9. ג׳וליוס רנדל (מינסוטה, 11 בדירוג שעבר, 18.5 נק׳, 7 ריב׳, 4.5 אס׳, 54 אחוז אפקטיבי, 34 אחוז מהשלוש). - האיש החזק הזה נתן פלייאוף סוליסטי כהרגלו, אבל גם די טוב. קשה להתעלם מהעובדה שלמרות מספרי אסיסטים טובים לאורך הקריירה, הוא קצת שחקן ראש בקיר. אבל כך גם קשה להתעלם מהעובדה שבניגוד למשל לבארנס או מארקנן במקומות מתחתיו, רנדל כבר משחק כמה וכמה שנים בקבוצות מנצחות ועוזר להן לנצח, קודם בניו יורק ועכשיו גם במינסוטה עם עוד גמר מערב נאה כשהוא בלי ספק השחקן מס׳ 2 שלה. וזה כולל דומיננטיות מוחלטת מול דריימונד גרין והווריורס בסיבוב השני. לא אוהב אותו, אבל הוא כן שחקן טוב. מה לעשות.
8. קווין דוראנט (עבר מפניקס ליוסטון, 3 אשתקד, 26.5 נק׳, 6 ריב׳, 4 אס׳, 60 אחוז אפקטיבי, 43 אחוז מהשלוש). חתיכת ירידה אצלי ברשימה להול אוף פיימר העתידי שנתן עונה התקפית פנומנלית נוספת. דא עקא, הוא עשה את זה בקבוצה מקרטעת אותה הוא לא הצליח להרים. הוא כבר שש שנים לא מצליח להרים את הקבוצות שלו, הוא אמנם בריא יחסית בשנתיים האחרונות, אבל לכו תדעו כמה זמן זה יחזיק, והוא בהחלט מקריב את ההגנה שבתקופת הווריורס היתה מעולה, והיום היא ממש לא מעולה, על מזבח ההתקפה. מכל הסיבות האלה, וגם בגלל שאני באמת מאמין ששבעת השחקנים שמעליו נותנים תפוקה חשובה יותר לקבוצה שרוצה להגיע רחוק בפלייאוף - אני מדרג אותו רק במקום השמיני. ואתם יודעים מה, יש מצב שעם ון וליט המצב היה אחר, אבל איכשהו קשה לי מאד להאמין ביוסטון השנה, בקבוצה שבה האיש הזה הוא הסקורר העיקרי, ואם נחיה, גם נראה.
7. צ׳ט הולמגרן (אוקלהומה, 9 בין הסנטרים בעונה הקודמת, 15 נק׳, 8 ריב׳, 2.2 חס׳, 55 אחוז אפקטיבי, 38 אחוז מהשלוש). והשנה אני יכול לומר בפה מלא - הוא אשכרה פאוור פורוורד, בעיקר בגלל שהוא שיפר מאד בעיניי את יכולת החדירה שלו, ובכלל הוא פחות נזק כשהוא עם הכדור ממה שהוא היה בשנה הקודמת. עיקר הכוח שלו בהגנה, אבל הוא נפלא כמסיים לאסיסטים של שג״א, הוא עדיין רזה אבל מאד נייד ועם מספרי חסימות ואפקט הגנתי נפלא. והוא רק משתפר משנה לשנה. זה לא אומר שהוא יהפוך להיות סופרסטאר, אבל רק לרבע מקבוצות הליגה יש פאוור ברמה שלו (by definition) וזה די והותר בשביל שוב, להיות הקונטנדרית מס׳ 1 השנה.
6. גג״ג (ממפיס, 8 בדירוג הקודם, 22 נק׳, 5.5 ריב׳, 1.5 חס׳,55 אחוז אפקטיבי, 38 אחוז מהשלוש). עם כל ההיעלמויות של ג׳ה, גג״ג מיצב את עצמו השנה כשחקן הטוב והחשוב ביותר של הקבוצה, שהיא אמנם קבוצה לא משהו אבל היי, לפחות היא היתה פעם. צעיר, גדול, חזק , שחקן הגנה מעולה (שוב בחמישיית ההגנה השניה של הליגה) קלעי שלשות נהדר. אז הוא כנראה אף פעם לא יהיה הפוסט אפר או החודר הכי גדול בהיסטוריה, או הגבוה הכי אלגנטי, אבל עם מספיק כוח ומספיק דיוק, אין ספק שהוא לכל הפחות נכס. גם אם בקבוצה שאני רחוק מלחבב.
5. פסקל סיאקם (אינדיאנה, 5 אשתקד, 20 נק׳, 7 ריב׳, 3.5 אס׳, 57 אחוז אפקטיבי, 39 אחוז מהשלוש) - תמיד אני מנסה לאזן בין מה שאני רואה על המגרש, ובין מספרים ריקים של שחקנים שנותנים סטטיסטיקות אדירות (אהמ… אהמ… דוראנט), ובין שחקנים שאשכרה עוזרים לקבוצה שלהם לנצח באופן קונסיסטנטי. סיאקם הוא הכי לא מבריק שיש אבל גם בטורונטו וגם באינדיאנה הוא השחקן מס׳ 2 של אחת הקבוצות הטובות במזרח, שוב ושוב ושוב. ההגנה טובה, האינטליגנציה אדירה פשוט, ההחלטות נכונות, והתוצאות שם, שוב ושוב ושוב. בקצב הזה, הוא עוד יהיה הול אוף פיימר מתישהו, ואם הליבורטן יחזור בריא, אולי גם אלוף (גם אם כנראה שלא השנה).
4. אוון מובלי (קליבלנד', דורג 10 שנה שעברה, 18.5 נק׳, 9.5 ריב׳, 3 אס׳, 1.6 חס׳, 60 אחוז אפקטיבי, 37 אחוז מהשלוש ושחקן ההגנה של העונה). לזכותו, עונה באמת דומיננטית הגנתית, עונה שבה הוא הפך ביחד עם מיצ׳ל (אבל כעוגן ההגנתי שלה) את קליבלנד לקבוצה הכי טובה במזרח, וזה אפילו לא היה קרוב. עונה שבה קליבלנד היתה הקבוצה מס׳ 2 ולפעמים גם 1 בליגה עם שני רצפים של איזה 20 נצחונות. הוא השתפר מכל טווח, היה אסרטיבי בהתקפה, אסרטיבי עוד יותר בהגנה ועשה מהלכים מעולים תמיד. רק מה - בפלייאוף זה עבד קצת פחות, לפחות לקבוצה. מובלי היה בסדר גמור גם בפלייאוף, אבל בין הפציעות של שאר החבר׳ה לעובדה שהוא שיחק מול הליבורטן, גדול הווינרים בכל הזמנים פחות או יותר, זה פשוט לא היה זה (יצוין שסיאקם נתן את הסדרה החלשה ביותר בפלייאוף האחרון דווקא מול מובלי, שזה גם נקודת זכות לצעיר של קליבלנד). בכל מקרה, העתיד ורוד, לפחות שלו. לא בטוח לגמרי קליבלנד, שיש מצב שהיא קצת קבוצת בלוף.
3. פאולו בנקרו (אורלנדו, 2 אשתקד, 26 נק׳ ,7.5 ריב׳, 5 אס׳, 50 אחוז אפקטיבי, 32 אחוז מהשלוש) ומקבוצת בלוף (קליבלנד ) לקבוצה שאני חושב שתיקח את המזרח השנה לפני שתובס על ידי הפיינליסטית המערבית. בנקרו נתן תחילת עונה מאלפת ומעלפת, ואז נפצע, ואז חזר לעוד המשך מעולה. גוף חזק, סקורר אדיר, שחקן הגנה טוב מאד. עדיין בעייתי בקליעה (אבל בטח טוב יותר מאשר בעונת הרוקי למשל, ויש כאן גרף שיפור) מה שחשוב יותר זה שהגוף הגדול והיכולות הטכניות שלו מייצרות הרבה מאד נקודות גם אם היעילות לא הכי גבוהה בהיסטוריה. אני חושב שההוספה של ביין במקרה הזה תועיל לו, כי למסור הוא גם יודע, ולמסור לשחקנים שיודעים לקלוע (כמו ביין) הוא יכול לעשות. כוכב צעיר.
2. אנתוני דייויס (דאלאס, 2 בין הסנטרים אשתקד' 24.5 נק׳, 11.5 ריב׳ , 3.5 אס׳, 2.2 חס׳, 54 אחוז אפקטיבי). טוב לו המעבר הזה לדאלאס, לצד גאפורד ולייבלי הוא אשכרה יכול לשחק בעמדה האהובה עליו - הפאוור פורוורד, ולכן גם דירגתי אותו השנה שם (ובכלל, נדמה לי שבעשור האחרון אני מזגזג איתו הרבה בין העמדות). עדיין אחד השחקנים הכי איכותיים בליגה. הוכיח את עצמו מספיק עם אליפות בעבר. היה שווה מעבר של דונצ׳יץ׳ אז כנראה שגם הריסון חושב שהוא משהו מיוחד. אבל לא הראה הרבה בדאלאס, בעיקר בגלל שאיך שהוא הגיע הוא כבר נפצע, ובסופו של דבר, סיים רק עם 9 משחקים שם. אבל השנה יש לו את קופר פלאג שישחק או בעמדה 4 לצידו (ואז שוב, דייויס לדאבונו יהיה סנטר), או בעמדה 3 בכלל כי מי אם לא הוא.
התחושה שלי היא שאם קופר פלאג אכן הוא השחקן שאומרים שהוא - אז דאלאס יכולה להגיע רחוק, ואם היא תגיע רחוק זה אמנם יהיה בגלל קופר פלאג, אבל הכוכב עדיין יהיה דייויס (וגם קיירי יצטרך להיות בריא…). דאלאס לכן, היא סוג של סוס שחור במערב החזק.
1. יאניס (מילווקי, 1 כרגיל כבר הרבה שנים, 30 נק׳, ;12 ריב׳, 6.5 אס׳, 61 אחוז אפקטיבי). גם עם מיילס טרנר, ממש קשה לי להאמין שמילווקי נטולת הגארדים תעשה משהו משמעותי דווקא השנה. וחבל, כי יאניס הוא עדיין אחד האירופאים הגדולים בכל הזמנים, הפאוור הגדול של תקופתנו, ואחד משלושת השחקנים הטובים בליגה כבר לפחות חצי עשור. ושחקן שלכאורה מגיעה לו יותר מאליפות אחת. אבל כל עוד הוא במילווקי, סביר להניח שזה לא יקרה. אבל אתם יודעים מה - גם אליפות אחת זה יותר ממה שיש למאלון ובארקלי. אגב, אציין, שהוא כן שחקן שנסמך על אתלטיות (לצד גוף הכדורסל הכי טוב מאז ווילט צ׳מברליין בערך), מה שאומר שיש מצב שמתישהו נראה ירידה שלו - אבל קשה לי להאמין שזה יקרה השנה.
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
נערך לאחרונה על ידי נורטון בתאריך ו' ספטמבר 26, 2025 6:12 pm, נערך פעם אחת בסך הכל.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
