סל ניוז

ב-16 הפרש קצת חששתי.

_________________
13.6.13 לא תגנוב...

חח

ברנסון אמ וי פי
כשמגיע

הניקס בפלייאוף היסטורי, עם כל כך הרבה "שיאים"
רצפי נצחונות
הפרש ממוצע
ועוד כהנה וכהנה
במשחקי closeout זה בכלל מטורף
את אטלנטה הם טרפו ב 51 הפרש משחק שש
את פילי ב30 הפרש משחק 4
את הקאבס ב37 הפרש משחק 4
עכשיו נשאר רק לנסות לא לתפוס חלודה בשבוע מנוחה שיש להם


תגידו מזרח חלש?
כן, פילי הדיחה בשבילם את בוסטון והגיעה חבולה ועייפה לסדרה מולם וקליבלנד הדיחה עבורם את דטרויט והגיעה לסדרה תשושה אחרי ששיחקה 14 משחקים תוך חודש בערך.
אבל ראינו את הניקס במאני טיים מול הספרס דקה אחרי שהספרס ניפנפו את אוקלהומה. בסן אנטוניו הספרס נצחו על הקשקש את הניקס וב MSG הניקס נצחו די בקלות


מול אוקלהומה הם ב 2:0 בעונה הסדירה
אבל שני המשחקים היו תחרותיים מאוד גם זה שנגמר ב11 הפרש

הניקס באמת טובים, וקבוצה שקל לאהוב.
מניח שהמאצ׳ אפ מול הספרס עדיף להם, אבל יש עולם שבדיוק כמו אינדי הם פשוט מגיעים במומטנום טוב יותר, אולי גם בריאים ורעננים יותר, ועושים מהגמר סדרה אמיתית.
אני איתם בכל מקרה, ואגב אליפות שלהם תשים גם את החותמת הסופית על הכשלון של קיובן עם ברונסון, הבן אדם עדיין משחק על משכורת של כריסטיאן בראון למען השם (איזה גבר...).

בצד השני אין מה לומר על קליבלנד, פשוט קבוצה פחות טובה, הוציאו מהרוטציה את שני הגארדים ההגנתיים שלהם ולא יכלו לעשות כלום מול הגארדים הניקס, קאט בשחמט שקט וסולידי על הגבוהים שלהם, ושלושה לבנים בעמדות הכנף שפשוט לא יכלו לחברה הקשוחים והיותר סקילד שמולם.
מאצ׳אפ מהגיהנום בשבילם שגרם להם להראות כמו ילדים ולהתפלל שיצילו אותם יאניס (הוא לא יבוא) או לברון (אולי).
הדעה הרווחת היא שאין מנוס מריבילד כמובן, ןאם זה קורה צריך לעשות את זה עד הסוף כי אין מה לבנות סביב מובלי (הוא כן יהיה חתיכה קומפלמנטרית מעולה למועמדת שבנוייה טוב אבל).

מובלי מזכיר לי מאד גרסה מודרנית של הפאוור פורוורדים של שנות התשעים. כל מיני קווין וויליס, אוטיס ת׳ורפ והוראס גרנט כאלה ((פלוס קליעה בינונית מהשלוש, אני מניח, כי בכל זאת, מודרני). אף אחד מהם לא היה הכוכב מס׳ 1 של קבוצה וגם הוא לא צריך להיות.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

הארדן במסיבת העיתונאים אומר שהוא עדיין חושב שהקאבס הקבוצה היותר טובה.
אין לבנאדם טיפת בושה?

וזה מצטרף לטענה של המאמן שלהם שאמר אחרי משחק שלוש שאנליטית הם ניצחו 2 מתוך 3 המשחקים ששוחקו

ראית פעם את ג׳יימס הארדן? כל המותג שלו הוא היעדר כל בושה.
בכל מקרה, אטקינסון אמר שמבחינה אנליטית הם ניצחו 2 מתוך 3 המשחקים הראשונים בסדרה באמת. לא בדקתי עם האנליטיקס אבל אני מניח שזה לא תקף גם למשחק 4.

כמו ווסטברוק, לקח כמה שנים למנהלים להבין שזה שחקן עם מספרים אבל לקוח אותך לכלום. איכשהו כמו ווסטברוק זה לא ברור לאנשים שמקבלים מיליונים ועדיין נופל להם האסימון 4-5 עונות אחרי אוהד כורסה ממוצע.
הרדן במצבו צריך להיות שחקן ספסל שעולה ולהביא נקודות מול הספסל של היריבה.
אבל יש לי הרגשה שגם ב2028 יהיה איזה מנהל מפגר שיעביר עבורו משהו בתקווה שזו העונה שהוא יתפקד במאי.

המורשת של הארדן בעיני תהיה הרבה יותר משמעותית משל ווסטברוק
מה שהוא הריץ שם ביוסטון עם מורי ד'אנטוני רשם פרק בהיסטוריה של הכדורסל
הוא שחקן מיוחד והיסטורי
מבלי להתווכח עם הביקורות המוצדקות שהוא מקבל

הקאבס צריכים להיות הרבה יותר מודאגים ממיטצ׳ל ששוב לא מראה את האופי של שחקן שלוקח קבוצה למשהו שמעבר למה "שכתוב לה בספר"
זו הקבוצה הכי יקרה בליגה בהרבה
היא למעשה הקבוצה היחידה באייפרון השני
והציפייה לפחות לקחת את המזרח, הייתה ציפייה לגטימית
הייתי ממש נכסים
1. ממזער נזקים, נותן להארדן את.ה10 מיליון דולר ושולח אותו לחפש חוזה של 3 שנים ב75 או משהו כזה
2. עושה טרייד גדול על מיטצ׳ל בחירות דראפט ושחקנים צעירים עם רצפה נמוכה ותקרה גבוהה וכמובן בחירות דראפט
3. משאיר את האח של איזייה מובלי, אבל לא בונה סביבו
4. ג׳רט אלן, בעיני הוא על חוזה טוב אפשר להשאיר אפשר להטריד תלוי בהצעה
5. ג׳יילן טייסון לחמישייה
6. סטרוס להשאיר

ברנסון אדיר וכיף של אנדרדוג (בחירת סיבוב שני בדראפט 2018 הנהדר). וכן, הוא נתן לניקס הנחה רצינית עם החוזה שלו, שאיפשרה להם להביא את טאונס ולהחתים את אנונובי וברידג'ס.. אבל זה לא משכורת של כריסטיאן בראון. השנה ברנסון מקבל 35 מיליון ובראון 5 מיליון. בשנה הבאה זה יהיה 38 מיליון מול 22 מיליון.

ממש לא חושב שהמורשת של הארדן תהיה מרשימה יותר מאשר ווסטברוק. לדעתי, פחות או יותר אותו הדבר.

בסופו של דבר, אף אחד מהם לא עשה את מה שחשוב באמת, ומשאיר מורשת - הגיע לגמר (טוב, שניהם הגיעו לגמר בעצם, אבל זה היה לפני 15 שנה, והכוכב הגדול היה מישהו אחר. אבל אם כבר ווסטברוק, היה חשוב יותר בלא מעט מאשר הארדן אז וקלע למשל פי שניים בסדרת הגמר). למרו תזאת, אחד מהם לא הוביל קבוצה לגמר, נגיד זאת כך.
או במילים אחרות, המורשת של הארדן היא בוודאי פחות משל ווייד למשל, אבל גם פחות משל דרקסלר (שני גמרים כאלפא, אליפות כבטא), ובעיניי משמעותית (אם מדברים על סקנד גארדים). ובעצם גם פחות מזו של אייברסון (עוד פיינליסט משמעותי).
צריך לחזור הרבה שנים בשביל השוואה של המורשת שלו למישהו. אבל בעיניי, נניח זה בסביבות של דומיניק ווילקינס או בוב מקאדו. וזהו, פחות או יותר. (ולמהדרין, ובמקרה הטוב ביותר - סטיב נאש, אבל נראה לי גם כאן שהקנדי עשה קצת יותר, אם כי גם הוא לא הגיע לגמר מעולם כאלפא).

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אפשר לתת להארדן קרדיט על זה שהוא עשה את ההישג הכי מרשים שלא כולל הגעה לגמר ב20 שנים האחרונות?
להגיע למשחק 7 מול הווריורס עם דוראנט בגמר המערב זה לא עוד פספוס של הגמר. הארדן הוביל את יוסטון להיות הקבוצה השנייה הכי טובה בליגה, כולל בפלייאוף באותה עונה, ואני חושב שזה לא הוגן לתייק את זה כ"לא הגיע לגמר" וזהו.

הניקס עם הפרש ממוצע של 19.4 למשחק עד כה בפלייאוף.
שיא הפרש קודם של עולה לסדרת גמר ה-NBA: גולדן סטייט 2017 עם הפרש ממוצע 16.3 - הקבוצה שהתחילה פלייאוף עם 0-15 (סיימה 1-16, שיא כל הזמנים).

שאמט בסדרת גמר המזרח: 11/12 לשלוש.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

הרבה הרבה הרבה יותר מדי פוקוס על הגעה לגמר. אייברסון הגיע לגמר בעונה של מזרח שבור לחלוטין עם קבוצה בינונית. זאת הייתה העונה היחידה שפילי שלו ניצחה יותר מ-50 ניצ' בעונה. זאת הייתה העונה היחידה שפילי עברה סיבוב שני. בעונה אחרי 2001 פילי עפו בסיבוב הראשון. ב-2003 כמדורגת 4 הם עפו בסיבוב השני. ב-2004 לא הגיעו לפלייאוף, ב-2005 בסיבוב הראשון, ב-2006 שוב לא הגיעו לפלייאוף והוא הועבר לדנבר באמצע שנת 2007.
אני חושב שהארדן השיג יותר מאייברסון בקריירה שלו וגם יותר מווסטברוק. אבל שלושתם בערך באותו לבל.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אז בוא נשאל מכיוון אחר: איך מדרגים את הארדן מול ג'ימי באטלר? אחד אלוהי העונה הסדירה ופאשליונר פלייאוף מדופלם, השני עם מחסור בכשרון, לא תמיד מספיק יציב, אבל מתעל את הג'ורדן הפנימי שבו מאי אחרי מאי (ולעתים אף לתוך יוני). ואף מילה על הגנה.
(ואם דראגיץ' לא נפצע, ייתכן שבכלל לא הייתה פה שאלה. אבל הוא נפצע).

_________________
Can you tell me where my country lies?

Gibon

נתון מרשים יותר:
ההפרש בעשרת הניצחונות הרצופים של הניקס כעת - 246, הוא הגבוה ביותר שקבוצה השיגה אי פעם בעשרה משחקים רצופים, פלייאוף או עונה סדירה.
מקום שני: מילווקי 1974 - 214.
שלישי: גולדן-סטייט 2017 - 206.
רביעי: שיקאגו 1997 - 203.

הם ראשונים גם אם חותכים את זה לא ל-10 משחקים, אלא ל-8, 9, או 11.
מדהים.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

בפנקסי, ג׳ימי באטלר בהחלט מעל ג׳יימס הארדן. כנראה לא, אם זה היה רק גמר אחד, אבל עם שני גמרים? בוודאי.

ואני אגיד יותר מכך. אני חושב שקל להתבלט בליגה הרגילה. וגם אם ברור שהארדן הוא שחקן התקפה טוב יותר בהרבה, מה שנותן לו נקודה אחת. לבאטלר יש שתי נקודות יותר, האחת היא על הגנה עדיפה, אבל כידוע התקפה חשובה יותר מהגנה, אז ניחא. אבל השניה והיא החשובה יותר - היא שלהארדן יש ביצים מצמר גפן, ואילו לבאטלר יש ביצים מצמר פלדה.

ואני גם לא מסכים עם עמוס בקטע הזה. ההיסטוריה מוכיחה דבר פשוט - כל אחת ואחת מאגדות הליגה עשו לפחות גמר. זה כולל אפילו אנשים כמו צ׳ארלס בארקלי וקארל מאלון ובוודאי שאחרים. ולו בגלל שעכברי כדורסל רואים את כל הפלייאוף, אבל אוהדי כורסא סתם בעיקר רואים את הגמר. הגמר הוא שחשוב, כל השאר פשוט הרבה פחות. ולכן שם ולא בשום מקום אחר, נבנות אגדות.
הזכרתי את סטיב נאש ובצדק - סטיב נאש, על שני ה mvp הוא בוודאי שחקן חשוב מאד בדברי ימי הליגה,אבל יש מצב שהוא היוצא מן הכלל שמוכיח את הכלל (ובואו, גם הוא לא חשוב כמו אייזאה תומאס או אפילו כמו ג׳ון סטוקטון על שני הגמרים שלו, בהיסטורית הליגה).

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

זה בסדר לא להסכים, אבל בעיני אייברסון היה שחקן אינדיבדואלי, סקורר מדהים, אבל לא שחקן מנצח. עונה מקרית אחת, שבה הקלפים הסתדרו בצורה יוצאת דופן לא משנה קריירה שבה ההישגים הקבוצתיים היו בינוניים מינוס. אם אתה כבר מדבר על שמות כמו בארקלי או מאלון ואגדות אחרות, אתה צריך לדבר לא רק על הגעה לגמר אן.בי.איי, אלא קיבוע הקבוצות שלהם בצמרת הליגה. אייברסון עשה את זה פעם אחת בדיוק ב-10 שנים בפילי. ב-2001 הייתה העונה היחידה שפילי הגיעה לרף ה-50 ניצ' בעונה.
לגבי באטלר לעומת הארדן זאת שאלה קשה. אבל אם ניקח את הגישה שלך לגדולים ביותר, אז המשותף לכולם זה הפרסים בסיום העונה. הארדן עם MVP (סיים 3 פעמים במקום השני בהצבעה), 6 חמישיה ראשונה, 2 חמישיה שלישית, 11 אולסטאר. באטלר מבחינת הצבעות MVP קיבל קולות רק 3 פעמים והשיא שלו היה מקום 10 בהצבעות. מבחינת חמישיות עונה הוא הגיע פעם אחת לחמישיה השניה ועוד 4 פעמים לחמישיה השלישית. הוא הגיע 6 פעמים לאולסטאר.
בקיצר באטלר באמת שחקן יחודי ועדיין הארדן בעיני במעמד יותר גבוה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אבל זאת בדיוק הבעיה.
כל הפרסים האלה מודדים את העונה הרגילה. הארדן הוא שחקן עונה רגילה פי מאה יותר טוב מבאטלר.
באטלר הוא שחקן פלייאוף פי כמה יותר טוב מהארדן. בפנקסי, פלייאוף זה כדורסל אמיתי יותר לעין שיעור מאשר עונה רגילה.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אין דרך אחת לכמת את הדברים האלו אבל אם ננסה להסתכל קדימה ולראות איך השחקנים האלו ישפטו היסטורית, הנסיון מלמד אותנו שהארדן פשוט ייזכר יותר. בגלל הMVP, בגלל המספרים, בגלל מספר הופעות האולסטאר והחמישיות, בגלל הזקן. בספר שלי גם באטלר עדיף אבל הארדן יכנס להיכל התהילה ברגע שהוא יהיה אליג'יבילי ולבאטלר יקח כמה שנים טובות (אפילו יש סיכוי לSNUB), והביל סימונסים למיניהם של 2050 יזכרו את הארדן הרבה יותר טוב מאשר את באטלר.

לזכות הארדן עומד עוד דבר אחד ממה שהזכירו
פיתוח הסמול לאקסטרים שלו, זה התחיל עם חרגול שרץ אחריו לכל מקום (קלינט קפלה בחלק גדול מהזמן, אבל לא רק) באיזה שהוא שלב הם ויתרו על החרגול והשאירו את הארדן עם קלעים בלבד בלבד
יוסטון לא לקחה שום תואר, אבל אני לא חושב שעולם הכדורסל ישכח את הניסוי הזה
הוא בפשוטות ובלי גוזמה רשם פרק בהיסטוריה של הכדורסל המודרני יחד עם מורי
סמול בול קיצוני
דבר כזה אפשר לעשות רק בעונה הסדירה

סתם נתונים לצורך הדיון:
פלייאוף בלבד:
הארדן 22.2 נק' (58.4% ts), 5.4 ריב', 6.4 אס', 2.2 סטוקס, 98 נצחונות, 94 הפסדים.
באטלר 21.1 נק' (57% ts ), 6.2 ריב', 4.7 אס', 2.2 סטוקס, 63 נצחונות, 67 הפסדים.
יתרון להארדן גם בvorp, win shares, שוויון בbpm.

אני חושב שפלייאוף ג׳ימי ופלייאוף הארדן הם שתי תופעות שקצת נופחו מעבר לפרופורציה האמיתית שלהם ומשקפים אחת הנטייה האנושית לתת ייצוג יתר לאירועים חריגים.

אני לא חושב שאלה תופעות שנופחו. הן פשוט מבוססות על השנים האחרונות (מתחילת העשור, בגדול), שבהן באטלר היה אובר אצ'יבר מדהים עם ההיט, בעוד שהארדן מתחזק ממוצעים נמוכים ממוצעי העונה הסדירה, כולל אחוזים ירודים. בתכל'ס, גם כולל פלייאוף הבועה, שבו הארדן עוד נתן מספרים אבל ניגף מול האלופה הנכנסת, לעומת באטלר שסחב את מיאמי לגמר.
בסוף, בתווך של 4 שנים, באטלר השיג יותר הצלחה בפלייאוף (2 גמרים + גמר מזרח) ממה שהארדן השיג כל הקריירה. וזו הצלחה שהוא בלי עוררין בעל המניות הראשי בה, נתן הצגות רבות בדרך אליה, וגם הגיע לשני הגמרים שלו בלי סדרה ביתית אחת.
הארדן, גם כשנתן מספרים אדירים בפלייאוף, התקבע כאנדר אצ'יבר, והרוויח את המעמד הזה בזכות. השנים האחרונות כבר ממש העצימו את העניין.

הבעיה העיקרית עם באטלר היא שהוא נאחס לא נורמלי לרכזים שאיתו. רוז, רונדו (כשהבולס מהמקום השמיני ביתרון 0-2 על הסלטיקס הפייבוריטים), דראגיץ', סטף - כולם נפלו בסוף.

_________________
Can you tell me where my country lies?

Gibon