סל ניוז

צריך להודות על האמת - עמדת הסקנד גארד היא עמדה דרעק, עם כל השאריות מעמדת הפוינט גארד. לפחות אם לוקחים את basketball reference כתורה מסיני. ובכל זאת, להתחיל צריך. וכאמור, גם אני לא מסכים עם כל העמדות (מה קשור ג׳יילן ווליאמס לכאן, רק אלוהי האנליטיקה יודעים. מצד שני, ג׳יילן בראון לא יהיה כאן אלא בעמדה 3) ובכל זאת - זה מה יש ועם זה נלך למלחמה. הטענות אליהם.

ראויים לציון:
שיידון שארפ (פורטלנד) החבר של אבדיה שקלע יותר מ 20 למשחק, אבל ביעילות נמוכה ובאינטליגנציה נמוכה אף יותר.
אנפרני סיימונס (פילדלפיה) שעבר קבוצות, ופעם גם היה בפורטלנד, וכל מה שאמרתי לגבי שארפ נכון גם לגביו, אבל כפול.
קובי ווייט (שרלוט) שאולי יקבל את המושכות באין למלו בול כבר בקבוצה, ואולי לא. ייזכר בדברי ימי הליגה בעיקר בגלל האפרו לדעתי.
גרייסון אלן (שרלוט) האיש המעצבן נתן עונת קריירה בפניקס, ובונה יחד עם וויט (וברנדון מילר) קו אחורי חביב למדי בקבוצת הבית שלי.
זאק לאווין (סקרמנטו, דורג 9 אשתקד). עדיין סקורר מצוין, עדיין ביעילות גבוהה, ועדיין נחשב לרעל קבוצתי שאף ירד לספסל ומחוץ לרוטציה לרגעים לא מעטים.
ג׳יילן גרין (פניקס, דורג 11 אשתקד) - אחרי שהיה פצוע רוב השנה, היתה לו עדנה לא רעה בכלל בפלייאוף. נראה אם יחזור להיות השחקן המבטיח שהוא.
אייק דוסונמו (מינסוטה) - אחרי שעבר קבוצות במשך השנה, היתה לו עדנה לא רעה בכלל (ומעלה!) בפלייאוף. נראה אם יחזיק גם השנה.
ריד שפרד (יוסטון) - אחרי עונת רוקי מיובשת, נתן עונת סופומור מבטיחה למדי. נראה אם ההבטחה תמשיך
כריסטיאן בראון (דנבר, דורג 12 אשתקד) - עונת 24-25 חלומית, ואחריה עונת 25-26 פצועה… יחזור לעצמו?
דווין וואסל (ספרס)- הגארד הכי בולדוגי בשורות הפיינליסטית, אבל גם הכי פחות מוכשר.
אלכס קרוסו - הגארד הכי בולדוגי בשורות פיינליסטית המערב… מוגבל מדי התקפית.

ולרשימה העיקרית [בסוגריים מרובעות, דירוג השנה שעברה]
15. טיילר הירו [7] (עבר למילווקי, 20.5 נק׳, 5 ריב׳, 4 אס׳, 56% אפקטיבי, 38% מהשלוש, 33 משחקים בלבד) - התוודיתי לא אחת ולא פעמיים על אהבתי אליו, ואני עדיין אוהב את היכולות ההתקפיות שלו. לעזאזל, הוא אפילו לא רע כל כך בהגנה. אבל הוא נראה כמו פצוע כרוני וזה לא טוב. אמור להוביל את קלעי השאריות של הבאקס, אבל יש שתי שאלות פתוחות - האם הבאקס ללא יאניס שווים יותר מ 20 נצחונות, והאם הירו שווה יותר מ 35 משחקים בריאים.

14. ו.ג׳יי אדג׳קומב (פילדלפיה, 16 נק׳, 5.5 ריב׳, 4 אס׳, 1.4 חט׳, 51% אפקטיבי, 35% מהשלוש) - האיש הזה שבעיקר מזכיר לי את מייקל ג׳ונסון (נו, האצן. משהו בגו הזקוף מדי) נתן עונת רוקי מצוינת. הסטטיסטיקות שלו לא אמורות לעלות מדי השנה כשלברון שם, אבל הכל תלוי בהצלחה של פילדלפיה, כי הוא בגדול, הדם היותר צעיר שם.

13. נורמן פאוול (עבר לשיקגו, 21.5 נק׳, 3.5 ריב׳, 2.5 אס׳, 56% אפקטיבי, 38% מהשלוש, אולסטאר). כן, כן, אולסטאר בגיל 32 (השנה יהיה 33) לכו תבינו. אבל ככה זה כשיודעים לשחק בלי הכדור טוב כמוהו. מצד שני, שנה שניה רצופה שהוא עובר קבוצה לאחר שנה אחת בלבד. איכשהו, עם המשחק בלי הכדור שלו, הוא כנראה יהיה נכס טוב יותר לקבוצה עם שאיפות מאשר ל… שיקגו.

12. אג׳יי מיצ׳ל (אוקלהומה. 13.5 נק׳, 3.5 ריב׳, 3.5 אס׳, 54% אפקטיבי, 34% מהשלוש) - אני לא יודע איך אוקלהומה מצליחה שנה אחרי שנה ליצור מצב שיש לה כזה ריכוז של סקנד גארדים מדהימים (דיסקליימר - יש אחד אחריו ב״ראוי לאזכור״ ולא פחות משניים לפניו ברשימה העיקרית, וזה עוד מבלי להזכיר את מקיין שגם היה אחלה, במיוחד בפלייאוף). הבלגי הזה נתן עונה פריצה מרשימה ותזיזתית. אם לא היה שג״א, יכול להיות שהוא היה האיש המרכזי בהתקפה.

11. דייסון דניאלס [10] (אטלנטה, 12 נק׳, 7 ריב׳, 6 אס׳, 2 חט׳, 53% אפקטיבי ו 19%. תשע עשרה אחוזים מהשלוש) - נדמה לי שבאיזשהו שלב דניאלס קלט ששחקן התקפה גדול הוא כבר לא יהיה בגלגול הנוכחי, כי אתם יודעים, 19 אחוז מהשלוש וכאלה (שזה ירידה רצינית מהעונה הקודמת עם 34% סבירים). אז הוא עבר מלהיות לא רק אחד משחקני ההגנה הטובים בתפקיד, אלא גם אול אראונדר נהדר, שזה מצוין בקבוצה עם שניים כאלה (ג׳יילן ג׳ונסון כמובן). אני ממש אוהב שחקנים כאלה. וייאמר לזכותו שהוא גם לא ממש מנסה לזרוק מהשלוש (1.5 נסיונות למשחק), אז כנראה שהוא לא מזיק מדי.

10. קסון וואלאס (אוקלהומה, 8.5 נק׳, 3 ריב׳, 2.5 אס׳, 1.9 חט׳, 52% אפקטיבי, 35% מהשלוש) - האח של שחקנה החדש של מכבי, הוא בערך כמו דייסון דניאלס, אבל עוד יותר בולדוג וגם קולע יותר טוב מהשלוש, ולכן הוא נמצא מקום אחד מעליו. למרות שגם הוא, לא בדיוק מאור גולה התקפי (אבל יש לו הבלחות חביבות מאד).

9. אוסטין ריבס [13] (לייקרס, 23.5 נק׳, 4.5 ריב׳, 5.5 אס׳ ,57% אפקטיבי, 36% מהשלוש). אחרי שני בולדוגים, אנחנו מגיעים למישהו שהוא בדיוק הפוך. אחד השחקנים היותר מתעתעים ואינטליגנטיים בהתקפה (ועדיין, שני בקבוצה לדונצ׳יץ׳ גם בתחום הזה). נראה כמו רואה חשבון, אבל אחד מגדולי האנדראפטד בכל הזמנים. מה שכן - שחקן הגנה לא משהו

8. דילן הרפר (ספרס, 12 נק׳, 3.5 ריב׳, 4 אס׳, 55% אפקטיבי, 34% מהשלוש). הרוקי הכה מגניב של הפיינליסטית היה טוב כל העונה, למרות מעמדו כגארד רביעי, אבל היה אדיר בפלייאוף כשבמשחק 3 מול פורטלנד הוא לקח על עצמו את המשחק בהיעדר אבדיה, היה אדיר גם ברגעים הקובעים במשחק הקלאסי הראשון מול הת׳אנדר, והראה יותר בגרות מכל שחקן אחר בספרס בגמר מול הניקס (כולל שני משחקי 20+ בשני המשחקים האחרונים בסדרה) - התחושה שלי היא שבסוף השנה הבאה הוא ידורג הרבה הרבה יותר גבוה. אבל כרגע יש לו עדיין עוד קצת להוכיח.

7. ניקיל אלכסנדר ווקר (אטלנטה', 21 נק׳, 3.5 ריב׳, 3.5 אס׳, 56% אפקטיבי, 40% מהשלוש) - השחקן המשתפר של העונה הוא בעיקר סקורר נפלא, שלגמרי השתחרר מהעובדה שאין לו אנט לפניו. חלק מהעתיד של קבוצה חביבה מאד שנבנית לה באטלנטה גם אם הוא לא הכוכב שלה. כמו כל ״שחקן משתפר״ גם לו יש עוד קצת להוכיח והוא בטוח לא טוב כמו הבן דוד, אבל מי כן?

6. דזמונד ביין [5] (אורלנדו, 20 נק׳, 4 ריב׳, 4 אס׳, 55% אפקטיבי, 39% מהשלוש) - לקח לו קצת זמן לקלוט את המעבר מממפיס לאורלנדו, אבל בסופו של דבר, גם באורלנדו הוא הוכיח את אותו הדבר - הוא סקורר קשוח מהסוג שהיו עושים פעם (נו, ג׳ו דומארס, מייקל רד וגלן רייס כאלה, זה השחקנים שהוא באמת מזכיר לי, לפחות). מה שכן, אורלנדו קצת אכזבה בסופו של דבר, וזה גם עליו (אבל כנראה שיותר על בנקרו)

5. דרק וויט [8 בין הפוינט גארדים שנה שעברה] (בוסטון, 16.5 נק׳, 4.5 ריב׳, 5.5 אס׳, 49% אפקטיבי, 33% מהשלוש). היו לו יותר מדי סלאמפים התקפיים בעונה האחרונה, כולל בפלייאוף שבו צריך להודות - הוא היה גרוע מאד, ואחד האחראיים המרכזיים להפסד המאד מפתיע לפילדלפיה, כשהוא פשוט לא מצליח לקנות סל, בעיקר מהשלוש. אבל צריך גם לזכור שבעונה הרגילה הוא היה הבולדוג המרכזי של הקבוצה בהגנה, וגם כנראה הרכז האמיתי שלה דה פאקטו, ושהיו לו פלייאופים מעולים בעבר (אז אפשר לסלוח לו על פלייאוף אחד רע). ושהוא היה השחקן הכי טוב של הקבוצה במשחק 7 (אותו הוא הפסיד…) רק מקווה שזה לא סימן לבאות, כי הוא בכל זאת כבר בן 31.

4. ג׳יילן ווליאמס [1 בין הסמול פורוורדים, יש מצב שהגזמתי, למרות שכשאני מסתכל על הרשימה ההיא, אני לא בטוח] (אוקלהומה', 17 נק׳, 4.5 ריב׳, 5.5 אס׳, 51% אפקטיבי, 30% מהשלוש בלבד, ו 33 משחקים בלבד) - התלהבתי ממנו מאד לפני שנה, כשהוא היה נראה לפרקים כמו לברון בשיאו - גדול על חלשים. אתלטי וחזק יותר מכולם בדרך לסל. אבל השנה הוא היה פצוע, וגם בפלייאוף שיחק משחק כן, שניים לא. וגם כך הוא היה די חלוד. אמור לחזור בריא, ואני זוכר לו חסד נעורים, וחסד הנעורים שלו זה באמת שחקן על. אבל היו הרבה שחקנים שנראו כמו ״שחקני על״ ואז איכשהו, כבר לא. נראה אם שנה הבאה, בכל זאת basketball reference יעשו טובה ויחזירו אותו לעמדה האמיתית שלו ולא איכשהו בעמדה מס׳ 2.

3. דווין בוקר [2] (פניקס, 26 נק׳, 4 ריב׳, 6 אס׳, 51% אפקטיבי, 33% מהשלוש). כבר בן 30 הילד שנדמה לי שהיה הכי צעיר בליגה בעונת הרוקי שלו, אבל זה היה מזמן. איכשהו אני עדיין בתחושה שאם רק פניקס היתה מצליחה לתת לו קבוצה קצת יותר טובה (בלי נזק מהלך כמו קיי.די למשל) - הוא היה מראה שהוא שחקן טוב יותר, אבל עם אחוזים מתדרדרים, ועם חוסר הישגיות של פניקס (למרות עונה חביבה מאד שלה , שנה שעברה) - יכול להיות שכבר לא תהיה לו הזדמנות להוכיח את עצמו, ויכול להיות שאותו גמר שהם הפסידו למילווקי לפני המון שנים, היה נקודת שיא שלעולם לא תחזור.

2. דונובן מיצ׳ל [3] (קליבלנד, 28 נק׳, 4.5 ריב׳, 5.5 אס׳, 1.5 חט׳, 56% אפקטיבי, 36% מהשלוש) גם הוא יהיה בן 30 השנה, ובכל זאת - עדיין אקספלוסיבי כתמיד. נדמה לי שהוא הצליח למצב את עצמו בליגה כשחקן ממש טוב, וממש חזק שגם יודע לשחק בפלייאוף (ובכל זאת, ולמרות הסוויפ בגמר המזרח, קליבלנד בסך הכל, נתנה פלייאוף ראוי, בעיקר בזכותו, עם כמה משחקים אדירים מול דטרויט, אבל גם היעלמות או שתיים בכל מיני רגעים חשובים). אבל הקאבס לא התחזקו השנה, וגם השנה - זה לא יספיק . מה גם שהציוות עם הארדן רחוק מלהיות אידיאלי (אני אישית חושב שאולי צריך לתת לטייסון את הדקות של הארדן, אם כבר)

1. אנתוני אדווארדס [1](מינסוטה, 29 נק׳, 5 ריב׳, 3.5 אס׳, 57% אפקטיבי, 40% מהשלוש). הכדרור הלא עילי שלו תמיד יבדיל אותו מהגדולים ביותר, כי באתלטיות ולמען האמת גם באופי הוא שם. גם השנה מינסוטה היתה (לפחות בעיניי) אובראצ׳יברית, גם אם הפעם היא הסתפקה רק בשני סיבובים ולא בשלושה, כשאנט עצמו משחק חצי פצוע (ובכל זאת, אחראי ישיר על ניצחון הרואי אחד על הפיינליסטית במשחק 4) אנט הוא הפנים שלה, לטוב ולרע, והוא הסקנד גארד הטוב ביקום, גם אם הוא לא ג׳ורדן, לא קובי ואפילו לא ווייד.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

תודה נורטון!

עם כל חיבתי לבולדוגים הגנתיים, אני ל יכול הסכים עם בור התקפי כמו קסון וואלאס כ"כ גבוה, האיש מחליף ל-25 דקות, לא מסוגל לקחת על עצמו כמעט כלום התקפית והייתי לוקח לפניו את כל מי שמאחוריו ברשימה פלוס לפחות 2 שחקנים מה-HM (וואסל ואלן, אולי גם שפרד).

לגבי הארפר, הוא אמנם הרבה יותר רכז מאשר SG, אבל לא נתווכח על עמדות, הוא ה-עתיד של הספרס בקו האחורי, הרבה לפני פוקס או קאסל לדעתי ותוך 2-3 עונות אני לגמרי רואה בראש הרשימה ל-SG, וגם אם הוא יעבור ל-PG, הפוטנציאל הוא במינימום לטופ-3.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

נקיל הוא סיפור ענק בעיני
מילא הקפיצה במספרים אבל האפקטיביות וההגנה
אטלנטה עם דורט, נקיל דייסון
זו חומה בצורה

אני דווקא חושב שזאת אחלה עמדה.
כמה אי הסכמות. אני מסכים שהירו חשוד לפציעה, אבל השאלה איך מתייחסים לזה. אם מתייחסים לממוצע המשחקים שהירו נותן בעונה, אז הוא לא ברשימה ה-15, פשוט לא משחק מספיק. אם לוקחים מתוך נק' הנחה שדווקא העונה תהיה לו עונה בריאה, אז הוא צריך להיות הרבה במעלה הרשימה. בכל מקרה לא 15. אני הייתי מדרג אותו משהו כמו בטווח המקום השישי עד השמיני, ומעל דזמונד ביין שלטעמי מאד מאד אכזב העונה. כרגיל יש אצלך אוברריאקציה לתצוגות של שחקנים. הדירוג של מיצ'ל ושל וואלאס מעל לערך שלהם. עוד 2 ששווים יותר הם אדג'קומב שנתן עונת רוקי מעולה ונראה בדרך למעלה ונורמן פאוול, שאחרי עונת שיא בקליפרס, שמר על הרמה במיאמי ושנה הבאה הולך לואקום בשיקגו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני מאוד מחזיק מאג'יי מיטשל, לדעתי אם הוא היה בקבוצה פחות עמוס מאוקלהומה הוא בכיף היה קופץ כאן כמה מקומות קדימה, אני מאוד מקווה שהשנה אוקלהומה תיתן לו מקום בחמישייה ויותר דקות על חשבון וואלאס ומקיין.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

קשה לדעת איך רמה מתרגמת מקבוצה לקבוצה, אבל אתה מסתכל על קסון וואלאס ואתה רואה די אנד ת׳רי ברמה גבוהה (טוב, יותר הדי מאשר הת׳רדי, אבל גם הת׳רי בסדר) שכן יודע לזוז עם הכדור (בניגוד למשל לדורט) . גם אם הגנה היא רק שליש מהמשחק, יש לו מקום ב-15.
אג׳יי מיצ׳ל מגיע לשטחים מתים ממש ממש טוב, וכמו שרוני אמר, גם אני מאמין שהוא שחקן של 18+ (לפחות) בנקודות בקבוצה בלי העומס בעמדה שיש לאוקלהומה.
לגבי ביין - אכזב בתחילת העונה וכבר אמרתי את זה, אבל בהחלט תפס את עצמו ככל שהעונה התקדמה, ובסופו של דבר הוא פשוט קלעי מצוין.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

תודה נורטון!

אפשר בכל זאת תלונה על עמדות? כי אני מבין שבסקטבול רפרנס הם האשמים פה, אבל אם קארוסו הוא 2, מיטצ׳ל הוא 2, וואלאס הוא 2 וג׳יי דאב הוא 2, אז מי משחק 3 בתאנדר? אני חושב שאפשר היה להפעיל פה ספציפית שיקול דעת ולהעביר את ג׳יי וויל ל3 - גם אם זה רק הוא מתוך כל 75 השחקנים שידורגו שיצטרך לזוז כי משום מה החליטו שהתאנדר משחקים עם 4 שחקנים בעמדה 2 ובלי אף 3 בסגל.

מבחינת הדירוג עצמו - אין לי יותר מדי מה להגיד, עמדה די שטוחה, מלא שחקנים ברמה די אחידה. אני חושב שביין קצת אוברייטד והירו קצת אנדרייטד - אין לי בעיה מהותית עם הדירוגים שלהם איפה שדורגו, אבל בו בזמן אני לא בטוח שביין הוא השחקן הטוב מביניהם, מה שמעיד לא מעט על העמדה.
אני חושב שאם גם כן הייתי טורח למיין לטירים, הרשימה כולה הייתה מחולקת ל2 טירים, אולי אולי 3.
מסכים עם ה3-2-1 שלך, וזה למרות שכבר כתבתי בשבוע שעבר שבעיני אם בסקטבול רפרנס היו שמים את אדוארדס כרכז, הוא היה נכנס לטיר השני ברשימת הרכזים.
בכלל אני חושב שאם נעשה טיר אחוד של שחקנים בין כל העמדות, אדוארדס מצטרף לטיר 2 של הרכזים, מיט׳צל ובוקר על הגבול בין טיר 2 ו-3, ג׳יי דאב כנראה ב3, וכל השאר כאן - מקומות 5-15, הם משהו כמו טיר 5.

דוויין מיטשל זה האיחוד בין דונובן מיטשל לאביו הרוחני, דוויין ווייד?
מסכים שקייסון וואלאס הרבה יותר מדי גבוה, אבל חוץ מזה בסך הכל מסכים.

חח. סליחה, ערכתי.
סטאבס - כן, אני מבין אותך, וגם שכחת עוד אחד - מקיין שהוא שחקן ממש חביב, אז מדובר כבר על חמישה שחקנים בעמדת הסקנד גארד לפי br אבל אם אפתח את זה, אפתח את כל הנושא, ולא יודע עד כמה בא לי. אז השנה יש לי תנ״ך.

בסוף הדירוגים, אעשה כמו בשנתיים הקודמות דירוג של 150 השחקנים הטובים. אני מניח שאנט וקייד אכן יהיו קרובים מאד אחד לשני באותו טיר. מסכים גם שמיצ׳ל כנראה מדורג מעל קאסל, סטף או מקסי, ואילו בוקר כנראה ביחד איתם. לא יודע אם השאר הם טיר 5 או טיר 4 . למשל, את סי.ג׳יי מקאלם דירגתי ברכזים כי br, אבל אם הייתי מדרג אותו כאן, אני חושב שהוא היה די באמצע שני הגארדים האחרים של אטלנטה (7 ו-11) כך שהוא בטח היה בערך במקום ה 9-10. מה שאומר שדניאלס הוא כנראה. טיר 5, אבל ניקיל אולי היה יכול להיכנס גבולית אפילו לטיר 4...

לא יודע, צריך לחשוב עוד קצת.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

את אלכס קארוסו של הפלייאוף אני לוקח לקבוצה שלי לפני בערך כל שחקן שלא בחמשת הראשונים ברשימה (אולי חוץ מהארפר). אם זה המדד המרכזי, אז לגמרי יש לו מקום ב-15.

אתה לדעתי מסתכל על זה ממשקפיים של קונטנדרית, שים אותו במקום ניקיל אלכסנדר ווקר ואטלנטה הופכת לקבוצה הרבה פחות טובה.
אפילו ביין אחרי עונה מאכזבת ופלייאוף לא טוב, שים את קארוסו באןרלנדו במקומו והם לא מגיעים ל80 נקודות בפלייאוף.

סבבה, אבל הוא קיבל את ההזדמנות לקחת אליפות ולקח אותה
משהו שלעולם (כנראה) לא נדע על NAW למשל

אגב, מזכיר לי
זה הויכוח התמידי שלי עם אוהבי טל בורשטיין
תוציא אותו מהסטואציה של לשחק ליד אנטוני פרקר, וויצ'יץ שארס
ותקבל את השחקן הרבה פחות מוערך
ועדיין המקום שלו בקיר התהילה של השחקנים הישראלים הוא לצד שחקנים הרבה יותר מוכשרים ממנו, כמו הלפרין...נגיד

ניקיל ב-43 משחקי קריירה בפלייאוף, רובם עם הטימברוולבס שהיו קונטנדרים בערך והגיעו פעמיים לגמר המערב: 8.6 נק' (ירידה מ-10.6 בעונה הרגילה) ב-52% טרו שוטינג, עם BPM של 1.7-, כולל 3.9- בפלייאוף האחרון ו-1.4- בזה שלפני עם הטימברוולבס.

קארוסו ב-69 הופעות קריירה בפלייאוף: 8.3 נק' (עלייה מ-6.8 בעונה הסדירה) ב-58% טרו שוטינג, הגנת עילית, ו-BPM של 2.5+, כולל 5.4+ בפלייאוף האחרון ו-5.0+ בזה שלפניו. וכמובן גם שתי אליפויות, עם שתי קבוצות שונות, שהיה לו בהן תפקיד מרכזי מאוד (24 דקות למשחק).

אז כן, ברור לי את מי משניהם אני לוקח לקבוצה שלי (כל קבוצה) כשמגיע הפלייאוף. וזה לא ממש קרוב. ואטלנטה לא קבוצה פחות טובה עם קארוסו מאשר עם ווקר בפלייאוף (סביר להניח שלהיפך על פי כל מדד אפשרי).

אוי נו, אתה זוכר שניקיל זכה הרגע השחקן המשתפר של העונה כשאתה מביא סטטיסטיקה שהיא 85% לפני השיפור?

העניין הוא שקארוסו הוא באמת באמת שחקן מוגבל התקפית. ההתפוצצויות שלו בפלייאוף האחרון (בעיקר בסדרה מול הספרס. לא באמת היו לו לפני) היו למעשה רק בגלל הקליעה מהשלוש. היכולת שלו לשחק עם הכדור לא קיימת, והקליעה שלו לא מספיק אמינה. יהיו לו ימים שהוא יקלע 6 שלשות ו 28 נקודות, אבל על כל משחק כזה יהיו לו 20 משחקים בהם זה לא יקרה.

מה כן יש לו? המון ביצים והמון הגנה... לא יודע אם זה שווה מקום ב-15 (בין מאה השחקנים הטובים בעולם, כנראה שכן).

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

ההתפוצצויות שלו היו בגלל שהספרס לא שמרו עליו וקיבלו החלטה אסטרטגית להשאיר אותו פנוי בכל נקודה על הפארקט, בכל פוזשן ולמשך כל הפוזשן.

גם נכון.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אבל הרי הבאתי ספציפית סטטיסטיקה מהשנתיים האחרונות. הנה היא שוב באופן מלא: בפלייאוף של לפני שנה בסה"כ, כששניהם בקונטנדרית: קארוסו עם 9.2 נק' ב-60% טרו שוטינג (41% משלוש), 2 חטיפות, יחס אסיסטים איבודים של 1:3, וכאמור גם BPM נהדר של 5.0. אה, ובקטנה, גם אליפות שיש לו מניות מרכזיות בה. ניקיל עם 8.3 נק' ב-52% טרו שוטינג (35% משלוש), 0.4 חטיפות, יחס אסיסטים איבודים של 1:1.5, ו-BPM של 1.4-. אין כאן אפילו נתון אחד שבו הוא עולה על קארוסו, גם בלי שמגיעים להישג הקבוצתי.

אבל רגע, ניקיל היה השחקן המשתפר בשנה שעברה, לא? אז בואו נראה מה הוא עשה בפלייאוף רק לפני כמה חודשים, אחרי שנבחר לתואר: 13.7 נק' ב-36 דקות לערב, 53% אחוז טרו שוטינג, 0.5 חט', יחס אסיסטים איבודים שלילי, ו-BPM של 3.9-. קארוסו? 11 נק' ב-24 דקות, 65% טרו שוטינג (!), 45% משלוש, 1.5 חט', יחס אסיסטים איבודים של 1:2.5, ו-BPM של 5.4+.

נדמה לי שבמתמטיקה קוראים לזה מש"ל.

מעבר לכל המספרים, שמראים עד היום עליונות התקפית ברורה של קארוסו בפלייאוף (שוב, זה אפילו לא קרוב), כולל אלו של השנתיים האחרונות, אלכס הוא גם ווינר מוכח ושומר אדיר על 4 עמדות (וכשצריך גם על מספרי 5, כמו שהוא הראה במשחקים מסויימים מול וומבי ויוקיץ'). ניקיל שומר טוב, אבל זה לא ממש קרוב. לצורך העניין, הוא התקשה מאוד מול שיי הבן דוד בשנה שעברה ומול ברנסון השנה. לא שזה בושה גדולה, אבל אין לו את האימפקט ההגנתי של קארוסו.

בקיצור, אם לוקחים ברצינות את הקריטריון המרכזי של נורטון (את מי אתה לוקח לסדרת פלייאוף נתונה), לא ברור לי איך אפשר להעדיף את ניקיל (או לצורך העניין את קאסון וואלאס, דייסון דניאלס, או אדג'קומב) על קארוסו. ובאמת שאין לי שום דבר נגד הבן דוד. כל הכבוד על השיפור בשנה שעברה ומגיע לו פרגון. אבל בניגוד לקארוסו, הוא לא הוכיח עד היום שום דבר בפלייאוף. והוא כן היה בקונטנדרית (סוג של). וגם אם לא, הרי אין הרבה היגיון בטיעון של "אם הוא היה בקונטנדרית הוא אולי היה יכול להיות מצויין, אז נעדיף אותו על האיש שבפועל היה מעולה בשתי קונטנדריות ועזר להן לזכות באליפות". בעיני יש כאן חתיכת שח מט שלא אמור להיות עליו ויכוח.

זה לא בדיוק הקריטריון שלי. הקריטריון שלי - הוא ״תאר לך שהשחקן הפותח בעמדה x שלך בדיוק נפצע לפלייאוף, את מי תיקח״. קארוסו הוכיח את עצמו כיופי של אנרג׳ייזר מהספסל (ושוב, השלשות שלו באו באמת מזה שהשאירו אותו חופשי מאד), אבל אני לא בטוח שיהיה לו את אותו אימפקט כגארד פותח.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

זה בערך כמו להגיד שג'ינובילי הוכיח את עצמו כחתיכת אנרג'ייזר מהספסל. מוגבל או לא, פותח או לא, קארוסו נותן מספרים אדירים בפלייאוף, יעיל להפליא (גם זריקות פתוחות צריך לדעת לקלוע) והוא בורג מרכזי בקבוצות אלופות ואחד השומרים הטובים בליגה. תסתכל שוב על המספרים למעלה. מילא לטעון שהיית מעדיף את ריבס או ביין לקבוצה מאותגרת התקפית. אבל איך אפשר להעדיף עליו שחקנים אחרים מוגבלים התקפית כמו וואלאס ודניאלס (וכן, גם ניקיל)?

אני חושב שאתה מבין יותר מדי בכדורסל בכדי לא להיות מודע להטיות שנכנסות כאן.
המספרים של קארוסו מהפלייאוף האחרון כוללים 4 משחקים בסדרה נורמלית ו-7 שבהם, כאמור, לא שמרו אותו בכלל. בצורה יוצאת דופן ממש ממש.
אם מזה אתה מסיק שמדובר בשחקן התקפה יעיל יותר - אני רק מבקש שלא תעשה השוואה בין לקפוץ מהחלון לירידה במדרגות כדרך היעילה ביותר לרדת מהקומה הרביעית.

קארוסו עושה את מה שהוא עושה ברול מוגבל מאוד שדורש ממנו שני דברים בדיוק - לשחק כאסח בהגנה (כזה שקשה מאוד להתמיד בו כשמשחקים דקות ארוכות) ולקלוע כשהוא פנוי עד מגה-סופר-דופר פנוי.
אם יש לך קבוצה שזה מה שהיא צריכה - קארוסו מעל ניקיל במה דרגות. אם אתה צריך יותר מזה - זה לא המצב. ואני חושב שיש יותר קבוצות בליגה שבהן אין את הקונטקסט הזה.
סליחה שאני לא מבסס את זה בצורה עיוורת על מספרים.

באופן כללי קארוסו לתפיסתי הוא כנראה השחקן הכי אוברייטד בליגה בפורום הזה. קשה לי להדגיש עד כמה התפקיד שלו (שהוא עושה מעולה) קל יותר משל רוב השחקנים ברשימה. זאת ממש אבל ממש פריבילגיה שאין כמעט לשחקנים בליגה.

אנפרני סיימונס שחקן מצוין, שחקן התקפה זאת אומרת כי ההגנה שלו זה מה שמוריד ממנו. שיידון שארפ אכן גרוע, קופץ גבוה, מוכשר, אבל חסר אינטיליגנציית כדורסל וחכמת משחק, לא יוצר בשביל אף אחד חוץ מעצמו וגם שחקן הגנה חלש. קיוויתי שנעביר אותו הקיץ וכנראה נעביר אותו בשביל פחות בדד ליין או בקיץ הבא

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

כאמור, מסכים לגמרי עם סטאבס. אוקלהומה השתמשה בו מעולה (גם הלייקרס לפני, שיקגו קצת פחות) אבל בשיקגו גם ראינו מה קורה כשהוא לא חלק מקונטנדרית ששמה אותו בתפקיד מאד מאד מוגדר. להשוות אותו ליכולת הסקור של ניקיל, זה לא רציני.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

סטאבס, אני מתפלא על הזזת הקורות המתמדת. הבאתי סטטיסטיקה מכל הקריירה בפלייאוף, אז כתבת שזה לא מייצג כי ניקיל רק השתפר בשנה האחרונה (מה שנכון, אבל לא בפלייאוף). השוויתי את הביצועים שלהם בפלייאוף האחרון, אז כתבת שזה מסתמך על הטיות בגלל משחקים שבהם "לא שמרו על קארוסו". ומה עם הפלייאוף שלפני, רק לפני שנה, שבו היה לו תפקיד מרכזי באליפות (כולל משחק מספר 7 מול דנבר שבו הוא נתן הגנה אדירה על יוקיץ')? ומה עם יתר המספרים שבהם הוא לא רואה את ניקיל עם משקפת בפלייאוף? לא חייבים לקדש מדדי אול-אין-וואן. אבל להתעלם מפער עקבי וענק זה גם מוזר. ויכולת הסקורינג העדיפה של ניקיל? איפה ראינו אותה עד היום בפלייאוף?

בעיני ההקטנה של קארוסו ל-3-אנד-די מפספסת הרבה ממי שהוא כשחקן התקפי. הוא לא דורט. הוא גם חותך יפה ומסיים ביעילות בטבעת (עם אתלטיות מפתיעה) ויוצר לא מעט לעצמו ולאחרים (4.5 אסיסטים פר 36 בקריירה). גם הקביעה שמה שהוא עושה בהגנה זה "לכסח" מחמיצה בגדול. הוא שחקן הגנתי סופר חכם וקשוח, שבגובה 1.95 ומשקל 84 קילו מצליח להתמודד ולשמור מעולה על שחקנים גבוהים, חזקים ואתלטיים ממנו בהרבה. להגיד שזה בגלל שהוא מכסח מראה בעיני על חוסר הבנה.

עניין אותי, אז בדקתי מה חושבים עליו ברינגר. שם הוא מעל הירו, אג'קומב, פאוול, איי ג'יי מיצ'ל, דניאלס, ו-וואלאס (אבל לא ניקיל). מסכים איתם כשהם כותבים שהוא "שחקן קלאסי של 16 משחקים (פלייאוף)" ו"השחקן שכל קונטנדרית הייתה רוצה".