"אני רוצה שנדבר על ריצ'מונד," אמרתי לבכירי המנהלת לפני כמה ימים. הם השתתקו, מופתעים. הייתי באמצע המאי-תאי השלישי שלי על החוף, כשבדיוק הנודניקים התקשרו אלי בפעם העשירית מאז הבוקר כדי להציק לי על השביתה, והייתי חייב לענות. על השולחן הארוך היו פזורים 5 בקבוקי בירה שחיסלתי וצלחת שרימפס, ועל המסך של האייפד שעדלי סידר לי בהוצאה מוכרת הוקרן טור אינסופי של עסקנים אפורים וזועמים. החבאתי את השרימפס, שליבר ל...א יתעצבן. "מי זה ריצ'מונד?" שאל מישהו מקצה השולחן. "וילי ריצ'מונד מהברונקס," הסברתי, "הוא בן 26, משחק בליגה השניה באיטליה, בקבוצת מרכז טבלה. מרוויח קצת יותר מ-12 אלף דולר לחודש. יש לו חוזה נו קאט, והוא כבר שנה רביעית באירופה. נבחר מקום 72 בדראפט 2009 ואין להם שום סיכוי להגיע לנ.ב.א ולקנות בעתיד דירה לכל אחד מחמשת הילדים שלו." כמה חיוכים הפציעו מסביב. סגרתי את המצלמה ולקחתי ביס מהשרימפס, והמשכתי. "אנחנו יושבים פה," אמרתי, "לפחות פעם בשבוע, ובמקום לתת לי להנות מהחופשה מדברים על כמות הזרים, ושוכחים התפקיד שלנו הוא לא לקדם את הכדורסל הישראלי, אלא לעזור לוילי." "אנחנו צריכים לעזור לו," המשכתי, "מפני שהוא זה שעוזר לנו. בזכות אנשים כמו וילי ריצ'מונד העסקונה הזאת מתקיימת. הוא זה שמייצג את הבלוף שסידר לכולנו ג'ובים ותקציבי עיריות - אנשים שקמים בבוקר, עובדים קשה, לא משלמים שקל מיסים, שלא שייכים לשום סקטור אבל עוזרים לנו לתת למכבי לעשות פה מה שהיא רוצה ולנסות להביא גויים יותר טובים מאלו של הגויים. מה אנחנו עושים בשבילו? האם אנחנו זוכרים שאצלו אנחנו עובדים?" החיוכים התחלפו במבטים מהורהרים. "אני רוצה שנקיים ישיבה מיוחדת על וילי ריצ'מונד" אמרתי להם, "שבה כל אחד מאתנו יציע איך אנחנו – כיו"רי הקבוצות – יכולים לעזור לה. אני רוצה שנבנה בשבילו תוכניות ורפורמות שיעזרו לו לקבל עוד כספי ציבור, דקות משחק שישפרו את הסטטיסטיקות שלו בדרך לחוזה משופר בחו"ל בשנה הבאה, שיביאו לפה אותו וגם את החברים שלו, שיאפשרו לו להרגיש שכספי הארנונה של כולנו וההקצבות מהטוטו והוינר באמת עובדים בשבילו." הסתכלתי עליהם מהצד בזמן שהם דיברו. האנשים האלה, שכולם קוראים להם "עסקנים", אולי עובדי המדינה המושמצים ביותר בישראל, היו נלהבים, ואכפתיים, ובעיקר לא ציניים לגבי הרעיון כולו. לכל אחד מהם היה את הוילי ריצ'מונד שלו – גארד, סנטר, רכז – אבל מעבר לזה, דווקא בגלל שהם עסקנים מקצועיים, הטובים בתחומם, הם יודעים שבלי וילי ריצ'מונד לא תתקיים פה העסקונה. רגע לפני שנכנס החג התפזרנו, אבל קבענו להמשיך לדבר על וילי ריצ'מונד מיד אחרי החג. מזל שויידהורן לא פה לשאול איזה חג. מבחינתם, אני מניח, זוהי זווית מרעננת של הסתכלות על הדברים. מבחינתי וילי ריצ'מונד היא הסיבה שבשבילה באתי להיות הבובה של שמעון מזרחי. אז נכון שזוהי תקופה קשה, ונכון שלשחקן ישראלי צעיר אין כמעט סיכוי לקבל דקות משחק ושבשביל לשמר פער של 20 מיליון דולר ממכבי צריך לדעת לא לקחת אף החלטה קשה. אבל אני אמשיך לא לעשות את זה, כי אני לא מוכן שבמשמרת שלי אני שוב אצטרך לחזור מחופשה בתאילנד, יוון או לקפריסין. אולי כל יו"ר מנהלת שמכבי מינתה אומר זאת, אבל רק בגלל שזו האמת.
*נכתב לא עליד. אבל יש אישור מהכותב לשים בסלניוז
_________________ ג'ינג'י: מאת מרים ילן שטקליס: "... רבים הצבעים עמך אדוני, תכלת פרשת על פני השמים, ולאמא שלי חומות העיניים, ירוק לעלה ולורד ורד, או לבן או אדום ועוד יש ועוד! רבים הצבעים עמך אדוני יפים ומרובים! ולמה בראת לך ילדים צהובים, אדוני, צהובים?..."
נערך לאחרונה על ידי Red Sumo1 בתאריך ג' אפריל 02, 2013 1:58 pm, נערך פעם אחת בסך הכל.
|