אני אוהד ירושלים, אבל מזדהה עם מה שכתב אלון עידן בהארץ על העניין הזה:
למי שיכול לראות תוכן בהארץ זה הלינק:
http://www.haaretz.co.il/sport/mitbonen/.premium-1.2582942לאחרים, זה הטקסט:
אני בהחלט בעד המועדונים שמכנים את עצמם "הקבוצות הפרטיות" — מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל ירושלים. על פי הידיעה שקראתי ב"וואלה! ספורט", הן הציגו "נייר עמדה" בישיבת הדירקטוריון של מינהלת הליגה בכדורסל. לפי "נייר העמדה", הן מעוניינות לשנות את שיטת הפלייאוף בעונה הבאה: הטוב משבעה משחקים ברבע וחצי הגמר, והטוב מחמישה משחקים בגמר. הן גם רוצות שינוי בנושא חלוקת ההכנסות ולתת ביטוי נרחב יותר לקריטריונים של חשיפה בשידורים ולהישגיות.
באופן עקרוני, אני תמיד בעד אנשים או גופים שמציגים "נייר עמדה". כי "נייר עמדה" זה משהו רציני ומכובד. כשיש לך "נייר עמדה" אי אפשר לחשוד בך שאתה חלטוריסט. אני גם בעד אנשים שמדברים בנימוס וברהיטות על "נושא חלוקת ההכנסות". לא אנשים שסתם באים "לעשות כסף" או "לטחון מזומנים" — חזירים קפיטליסטים כאלה אני לא אוהב. אבל אנשים רציניים שמעלים את "נושא חלוקת ההכנסות" — זה כבר משהו אחר. בטח כשהם מנמקים את זה ברצון "לתת ביטוי נרחב יותר לקריטריונים כמו חשיפה בשידורים והישגיות". והכל עוד כתוב על "נייר עמדה"!
בקיצור, אני בעד "הקבוצות הפרטיות". אני בהחלט רוצה שסדרות הגמר יהיו ארוכות ככל האפשר. הרי ככל שהסדרות יהיו ארוכות יותר, כך יגבר הסיכוי שהקבוצה הטובה באמת תנצח. מי לא רוצה שהקבוצה הטובה יותר תנצח? אם הקבוצה הטובה ביותר לא תנצח, איזה ערך יש לספורט?
אז נכון, למכבי תל אביב יש תקציב של 20 מיליון דולר. ונכון, עם 20 מיליון דולר אפשר לקנות שחקנים טובים מאוד. ונכון, לקבוצה שיש 2 מיליון דולר אין סיכוי אמיתי לנצח בסדרה של הטוב משבעה משחקים קבוצה של 20 מיליון דולר. אבל היי, אנחנו הרי לא עוסקים עכשיו בסוגיות סוציאליסטיות, אנחנו עוסקים כעת בשאלה איך אפשר להגביר את הסיכוי שהקבוצה הטובה יותר תנצח. אז בואו נתרכז, בסדר?
וכן, גם בנוגע ל"נושא חלקות ההכנסות" — יש היגיון רב בבקשת "הקבוצות הפרטיות" לתת ביטוי נרחב יותר "לקריטריונים כמו חשיפה בשידורים והישגיות". הרי את מי רוצים לשדר יותר — את הקבוצה הטובה שיש לה 20 מיליון דולר, או את הקבוצה החלשה שיש לה 2 מיליון דולר? ברור שאת הקבוצה הטובה. אנשים לא טיפשים — הם רוצים את הטוב ביותר. אז הגיע הזמן לתת לטוב ביותר את החשיפה המרבית וגם לשלם לטוב ביותר את הכסף שמגיע לו.
אז נכון, במונחים של שוויון הזדמנויות וכל מיני קשקושים שמאלניים כאלה, הפערים יגדלו ואי השוויון יתרחב — אבל היי, אנחנו לא עוסקים כרגע בשאלות של כל מיני היפסטרים תל אביביים. אנחנו עוסקים עכשיו במציאות, בתכל'ס. ובתכל'ס, מי שרוצים לראות אותו — צריך לשלם לו! לא ככה?
כן, גם בנוגע לקריטריון ה"הישגיות" הדברים ברורים: מי שמשיג יותר, צריך לקבל יותר. תחשבו על האפשרות האחרת — שזה שמשיג פחות מקבל יותר! אם כך, אז בשביל מה להיות הישגי? בשביל מה להתאמץ? בשביל מה לדרוך על כולם? בשביל מה להתאכזר? אם החלש יקבל יותר — כולם ירצו להיות חלשים. ואז, מה יקרה אז? אסון אבולוציוני: החלש ישרוד, החזק ייעלם. השלב הבא: היכחדות האנושות. לא ככה?
אז נכון, למי שיש 20 מיליון דולר קל יותר להיות הישגי. ולמי שיש 20 מיליון דולר, קל יותר להעמיד קבוצה טובה שירצו לראות בטלוויזיה. ולמי שיש 20 מיליון דולר, קל יותר לנצח סדרה של הטוב משבעה משחקים. אבל היי, אנחנו לא ב־NBA פה, עם האמריקאים הניאו־קפיטליסטים האלה שמתעקשים על תקרת שכר ודראפט. לא, אנחנו בישראל, המדינה שהמציאה את "הקיבוץ", ופה ברור שתקרת שכר ודראפט לא יעבדו.
כי אם יהיו תקרת שכר ודראפט, הזיקפה הלאומית עלולה להיחלש. ואם הזיקפה הלאומית תיחלש, יש סיכוי שהיא לא תזכה באליפות אירופה. ואם הזיקפה הלאומית לא תזכה באליפות אירופה, האזרחים עלולים להיכנס לדיכאון. ואם האזרחים ייכנסו לדיכאון, הם עלולים להביט על המציאות עצמה. ואם האזרחים יביטו על המציאות עצמה, הם עלולים לגלות שהזיקפה הלאומית היא אוסף של שחקנים אמריקאים — חלקם עשו צבא של כמה חודשים בשביל הקטע — שנרכשו בכסף גדול ושהם לא מייצגים אף אחד, מלבד את ראשי הזיקפה הלאומית.
לכן צריך לתמוך ביוזמה של "הקבוצות הפרטיות" ולעשות הכל כדי להקל על הזיקפה הלאומית: לשדר אותה יותר, לשלם לה יותר, לאפשר לה לזכות בתארים בקלות גדולה יותר. צריך להמשיך את המפעל החשוב הזה, שבמסגרתו החזק מתחזק והחלש נחלש. צריך לזכור: ככל שהפערים יגדלו והאי שוויון יגבר, כך תובטח יציבותה של הזיקפה הלאומית! וככל שתובטח יציבותה של הזיקפה הלאומית, כך יובטח עתידו של העם היהודי. וכן, כל הכבוד לביבי שהראה לאובמה מה זה. וכן, הוא צודק, האיראנים הם נאצים. וגם הפלסטינים. ומצדי שכל השמאלנים יעופו לברלין. וכן, אם צריך, אגיש נייר עמדה בנושא.