ראובן כתב:
מאנו כתב:
ללברון יש בעיה מנטלית קשה מאוד (ללא קשר לאגו) ומי שלא שם לב לזה כנראה עוצם עיניים בשתי הדקות האחרונות של כמעט כל משחק צמוד. קבלת החלטות, רמת ביצוע- הכל נופל. פעמיים במהלך הפלייאוף הזה הוא אמר את המשפט המופתי "או שאני מנצח את המשחק או שהולכים להארכה"- סלחו לי, אבל זה אחד מהמשפטים הלוזריים ששמעתי בחיי.
הוא שחקן עצום באמת, הוא כבר התעלה בכמה רגעים משמעותיים ומכריעים בקריירה שלו, יכול לסחוב חבורה של אפסים למקומות שאף אחד מהם לא יגיע אליהם אי פעם בקריירה בלעדיו, אבל הוא לא מושלם... מה לעשות. חייב לציין שבהקשר הזה קיירי יכול להיות שחקן שיכול להשלים אותו בצורה ממש טובה, כי לילד יש ביצים וכישרון.
וראובן, באמת מעניין אותי אם סטיב קר הרוקי היה מאמן את לברון, האם לברון היה נותן לו לעשות את העבודה שלו.
שאלה טובה. מאוד יכול להיות שלא וזה לגנות לברון. אבל עדיין סטיב קר הוא לא פיל ג'קסון (למשל). אולי הוא עוד יהיה.
לגבי המשפט שציטטת, זו לוגיקה פשוטה, לא הבנתי מה לוזרי בו (והסטטיסטיקה דווקא לא תומכת בטיעון שתי הדקות שלך, אבל זה ויכוח שכבר נוהל מיליון פעם ואני אשאיר לאנשים שיותר מבינים להביא את הנתונים).
קודם כל, איך יכולתי לדעת שכשאמרת שלא היה ללברון מאמן נורמאלי התכוונת לפיל ג'קסון? בפעם הבאה תגיד פשוט שפיל ג'קסון מעולם לא אימן את לברון ובגלל זה לברון הוציא הרבה פחות ממה שהוא היה יכול. אני מניח שפופוביץ' לא היה רוצה לאמן שחקן כמו לברון (אולי אני טועה, אבל אני חושב שהוא די מבסוט סך הכל על הסופסטאר השקט והממושמע שהוא מאמן). נכון שכתבת "למשל", אבל זרקת דוגמא כל כך קיצונית שאני לא מצליח להבין איפה עובר הגבול שיגרום ללברון לא להוציא את המיץ מכל מי שעובד איתו.
אני לא מבין מה בטיעון שלי מכריח תשובה סטטיסטית, אבל שיהיה. אני יכול לספר לך מה קרה בשתי הדקות של שלושת המשחקים הצמודים הראשונים:
משחק 1:
פייד אווי חצי מרחק- החטאה. אסיסט למוזגוב. פייד אווי שלשה- החטאה.
הארכה: החטאה בהוק שוט בצבע. איבוד כדור (קארי הוציא לו את הכדור מהידיים). מחטיא שלשה. מחטיא שלשה. איבוד במסירה. לייאפ קל 10 שניות לסוף ב10 הפרש כשהכל גמור.
משחק 2:
פייד אווי שלשה- החטאה. כמעט איבוד כדור (השופטים הצילו אותו בטענה לעבירה של קארי- שם 2/2). כמעט איבוד בכידרור (פגע לו ברגל והתגלגל על הפרקט) שייצר זריקה קשה בפייד אווי משלוש- החטאה. החטאת ליי אפ.
הארכה: החטאה פייד אווי. עונשין 2/2. החטאת ג'אמפ. איבוד כדור (עבירה שלא נשרקה). כמעט איבוד (שופטים הצילו ושרקו לביניים). איבוד אחרי הביניים. חודר שמאלה ונחסם ע"י גרין. כדור נשאר של קליבלנד ודלבדובה לוקח את אותו הריבאונד שמציל את המשחק. עבירה על לברון כדי להשיג כדור 4 שניות לסוף- 1/2.
משחק 3:
תופר שלשה חשובה חשובה. החטאה חצי מרחק ולאחר מכן רצף קליעות עונשין מרשים שמסתכם ל6/6.
אני יכול להגיד שהוא חילק גם כמה מסירות טובות למרות הכל, ושכולם עשו במכנסיים באותם רגעים (חוץ מדלי), אז זה לא התבטא באסיסטים. בנוסף אפשר לומר שהוא קלע באופן מפתיע מהעונשין באחוזים טובים + שמר לרגעים מעטים את קארי בצורה טובה מאוד.
התחושה שהייתה לי בזמן אמת (ועכשיו לאחר שכתבתי את סדר האירועים מתבהר לי יותר ויותר מהיכן היא נבעה) היא שפשוט אי אפשר לסמוך עליו שהוא יעשה את המהלך הנכון בדקות האלה. וגם אם הוא עושה מהלך נכון ופשוט, אי אפשר לסמוך על כך שיצליח לעשות את הפעולות הפשוטות ביותר. כנראה שזה לברון, מה לעשות.
בשלושת המשחקים הראשונים (בלי שתי הדקות האחרונות + הארכה) הוא קלע במעל 40%. בשתי הדקות האחרונות הוא קלע ב15%.
ווינר אמיתי לא היה מנמק את המהלכים בסיום ב- "מקסימום הולכים להארכה". לפעמים אין עוד אפשרות לסגור משחק, ולהתייחס לאפשרות כזו כאחת מני רבות זה בדיוק ההיפך מאותו קילר אינסטינקט שמדברים עליו. יש לך הזדמנות? אתה חייב לקחת אותה. זאת לא הגישה שלו.