אלי ביתאן (שאני די מחזיק ממנו) בחדרי חרדים כתב:
* הרב טאו ורצח מיכל אלירז **
כדי להבין את זה צריך לחזור לאחד הסיפורים המכוננים בחייו של הרב טאו: רצח מיכל אלירז על ידי הרב משה אלירז, אחד מתלמידיו הקרובים ביותר.
הרב משה אלירז היה אחד העילויים בין תלמידי מרכז הרב בשנות השבעים. הוא התגורר בחיספין, שם שימש בתפקיד רבני בישיבת ההסדר, ונחשב לתלמיד אהוב אצל הרב צבי יהודה קוק ובפרט אצל תלמידו ונאמנו הרב צבי ישראל טאו. לאלירז היתה היסטוריה של אלימות כלפי אשתו מיכל, והוא סבל מסכיזופרניה קשה.
הבנות הגדולות מספרות שהרבנים היו מודעים לאלימות שמפעיל האב נגד מיכל, והן ביקשו מהרבנים לקחת לו את האקדח. אמונה אלון, אחת השכנות, ניסתה לעודד אותה לברוח, אך היא נאחזה בדברי הרבנים ממרכז שאמרו לה שהכל יסתדר. היא נשארה.
בתחילת יולי 78' התקיים דיון גורלי בחדרו של ראש הישיבה, הרב צבי יהודה, בנוגע לאקדח. הרב אברהם שפירא התעקש שמוכרחים לקחת לאלירז את האקדח, אבל הרב צבי טאו התנגד. הרב טאו חשש שזה יפגע בכבודו של אלירז, ובכלל התנגד לחוות הדעת הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות בעניינו של אלירז. הרב אברהם שפירא עזב את החדר בכעס וטריקת דלת. צעד דרמטי מאד.
המשך היה נורא ואיום. כמה ימים לאחר מכן חוזר הרב משה אלירז לביתו, מבקש מבנו לצאת, ויורה באשתו למוות. שבעה ילדים נותרים יתומים. טרגדיה בלתי נתפסת שמעוררת זעזוע עצום בישראל, והלם בישיבות הדתיות. הרב צבי יהודה, שהיה כהן, מפסיק לעלות לדוכן לתקופה ארוכה. הוא מטיל את האשם על הרב טאו.
הרב טאו, תלמידו המובהק והאהוב של הרב צבי יהודה, גוזר על עצמו גלות ועוזב את הישיבה. הוא מבלה את השנים הבאות בגולן. אלו השנים האחרונות לחיי הרב צבי יהודה, ובין תלמידיו מתחממים קרבות הירושה. הרב אברהם שפירא, יריבו של טאו, משלים את אחיזתו בישיבת מרכז הרב ודוחק את נאמני הרב טאו.
בעיני רבים זהו הסיפור המכונן של הפיצול במרכז הרב, שלימים יוביל לשני הזרמים החרדלים העוינים: ישיבות הקו (הר המור) ומרכז הרב. חמש עשרה שנה יחזיקו שני הפלגים יחד עד לפיצול הסופי. האיבה, האישית והאידיאולוגית, והמלחמה על מי ממשיך הקו האמיתי של הרב צבי יהודה המת, יפעפעו כל השנים. הרב טאו לא ישכח לרב שפירא איך ניצח אותו בוויכוח ההוא.
הרב טאו חוזר למרכז הרב אחרי הגלות אליה יצא, כשרבו על ערש דווי וכשפינוי ימית מתקרב, וכעת מציג אידאולוגיה נוקשה הרבה יותר. שנות הגלות לא גרמו לו לסגת. הוא עוין ומתנגד אקטיבי לפסיכולוגיה ולעולמות הטיפול, ונחוש להדוף את המודרניות שחדרה לציונות הדתית. תלמידיו ידברו על "פוסט-מודרניזם", אבל הם מתכוונים למודרניזם. הבעיה היא לא לאקאן, היא פרויד ומלאני קליין. בשנים האחרונות הוא דואג גם לציבור החרדי, שעכשיו תחת מתקפה, וכמובן "לא מבין מול מה הוא עומד". את החרדים, כרגיל, זה לא מעניין בכלל אבל זה נושא לפוסט אחר.
נכון לעכשיו הרב טאו הוא כמעט הרב הבכיר היחיד שטוען שולדר זכאי, ושהעלילו עליו שקרים. הרוב מעדיפים לא לדבר. כדי להבין את עמדתו של הרב טאו נחוץ יותר מאשר הסיפור הזה, שהוא אמנם סיפור מכונן מאד בחייו של הרב טאו אך לא מסביר הכל. בסוף השבוע אצטט מדברי תלמידיו ומקורביו בעניין. אך הסיפור הזה משמעותי מאד כדי להבין.
השבוע, 43 שנים לאחר הרצח הנורא, נזכרה נכדתה של הנרצחת הקרויה על שמה, מיכל אלירז, בהיסטוריה ההיא. היא כותבת:
"שוב הרב טאו בוחר להסתכל על האדם הלא נכון בסיטואציה. לא להבין את חומרת הפגיעה, לא לנסות להציל. שוב הוא מתעסק בדיני נפשות, וטועה"
הלינק