Att כתב:
נדמה לי שהבנייה של הסלטיקס ועלייתה לגמר בעונה שעברה, שכללה את ההתעקשות לשמור על טייטום ועל בראון ביחד תוך כדי שהם גדלים ומתפתחים ולא לשלוח את אחד מהם בטרייד תמורת כוכב מוכח ואת העובדה שה-core של הסלטיקס כולל כמעט אך ורק שחקנים שהיא בחרה בדראפט ולא את קיירי, הייוורד, קמבה, IT וכו' + פיאסקו-ים של קבוצות אחרות
מוכיחה שבחלק גדול מהפעמים כדאי לבחור בדראפט ולא לשלוח את הבחירה בטרייד.
אבל המון בחירות מייצר optionality.
אפשר ללכת לדרך כזו ואפשר ללכת לדרך אחרת בכל צומת
וזה דבר מעולה.
אני חושב שגם המקרה של הסלטיקס מוכיח שזה תלוי בטיימליין של הקבוצה.
בהתחלה היא אספה בחירות, גם שלה וגם כתוצאה מהטרייד עם הנטס ובחרה (בין היתר) את סמארט (2014), רוזייר (2015), בראון (2016), טייטום (2017), ר. וויליאמס (2018) וג. ויליאמס (2019). היו גם פספוסים בשנים האלה, אבל להכניס בכל שנה שחקן מהדראפט שהופך לחלק מהרוטציה זה די מרשים (הספרס לדעתי עשו את זה בשנים האחרונות, עם בחירות יותר נמוכות), כולל סבלנות להתפתחות איטית יותר של הרוקיס (בראון היה חלש בעונת הרוקי, רוזייר והויליאמסים התפתחו בשנה ה-2-3 שלהם).
ואז אכן היה ניסיון להאיץ עם כל הפיאסקו שרשמת. חלק גם עלו בבחירות דראפט (קיירי על בחירה 8 ב-2018, קמבה על רוזייר שנבחר), ואולי התעקשות על שמירה על הבחירות והנבחרים היה מביא לקבוצה יותר טובה - כלומר השלד הנוכחי + רוזייר ועוד מישהו מדראפט 2018 (תחשבו אם זה היה שג"א...).
אבל מאז 2019 יש שינוי כיוון - גם בחירות די גרועות (לנגדפורד, נייסמית' שלא ברור אם ייצא מהם משהו) אבל בעיקר הקבוצה הבינה שיש לה בסיס טוב, והחליטה לצרף שחקנים בטרייד. רק שהשחקנים האלה הם לא כוכבים אלא שחקנים שמחזקים את ה-core. אבל, עבור הטריידים האלה בוסטון שילמה בבחירות דראפט ובנבחרי דראפט - בחירת דראפט בשביל להביא את הורפורד (ולמעשה להפטר מקמבה), בחירת דראפט (פלוס החלפה נוספת) + לנגפורד בשביל דריק וויט, בחירת דראפט + נייסמית' בשביל ברוגדון. למעשה 4 דראפטים (כולל הקרוב שהבחירה אצל הפייסרס) שלא מייצרים לבוסטון שחקן רוטציה (פריצ'רד הוא גבולי שחקן רוטציה)
זו לדעתי בנייה נכונה, כי להבנות רק מדראפט על פני עשור זה בעייתי כי זה יוצר שחקנים בחלונות זמן שונים. ווייט וברוגדון בדיוק בחלון של טייטום ובראון.